כרתים בעירום, סבתא זהבה והאולימפיאדה נגמרת

אחרי שבוע חופש השניים חוזרים עם סיפורי כרתים ועם פרידה משפחתית משמעותית. זרחוביץ׳ מספר על טיול ג׳יפים שהגיע בטעות לחוף נודיסטים כשהילדים איתם, ועל מגלשת מים שבה לירון יצאה מהמים בלי החלק העליון של בגד הים; כשהוא ניסה את אותה מגלשה, הוא יצא בעיקר עם מרפק כואב.

עובד במלון היווני מזהה שהם ישראלים ומקבל אותם ב״אחלה באחלה, יאללה בלגן״. במקביל טייכר נפרד מסבתא זהבה, שחיה יותר מ־103 שנים ועבדה יותר מארבעה עשורים בדוכן פלאפל בכיכר אורדע; הוא מספר על הבעלים שבכה עליה כעל אם שנייה, על ההקלטות שנשארו ממנה ועל חוש ההומור והבדיחות הגסות שלה — קטע אישי וארכיוני חשוב במיוחד.

״לחזור״ חוזר, ובגן החיות התנ״כי תנין תוקף מטפל ושומר יורה בו. מוצפי מגיע עם רעיונות לקמפיינים לפירות יבשים. האולימפיאדה נסגרת עם הברייקדאנסרית האוסטרלית, סנופ דוג והשוואות לקרל לואיס, והם מנסים להבין מה נשאר מהאירוע אחרי שבועיים של צפייה. מותו של אלן דלון מחזיר לטייכר את הרס״ר שכינה אותו פעם ״אלן דלון״ אחרי תספורת, ומשם עוברים לנתן יונתן, ל״האחים והאחיות״, לפנחס שדה ול״החיים כמשל״ — עוד סיבוב בניסיון להבין למה שירה אמורה להיות כל כך קשה.

הפרק כולל גם את הפרוצדורה סביב מסמכי משרד הפנים והדרכון הפולני של הבת, ואת התחושה המוזרה של לחזור מחופשה למציאות המקומית. הפרידה מסבתא זהבה אינה רק הספד: היא משמרת מקום עבודה, כיכר, אנשים וקול משפחתי שכבר לא יהיה.