פחד מסטנדאפ, Miami Vice והספרים שלא הוחזרו

זרחוביץ׳ פותח בניסיון לא לתת לחרדה מהמצב להשתלט: להכיר בכך שאין שליטה, לחיות את הרגע ולעשות את העבודה שיש עכשיו. דור כהן מראיין אותו לפודקאסט, והשיחה הופכת לדיון כנה בפחד מסטנדאפ. טייכר מציע פתרון אכזרי ופשוט: להכין ארבע דקות, לעלות, להיכשל, לחזור לכתוב ולנסות שוב — להיות מוכן להיות מושפל במקום לחכות לרגע שבו הפחד ייעלם.

ביטול הופעת להקת ״היהודים״ בברוקלין בגלל ״האופי הפוליטי״ של השם נתפס אצלם כאבסורד אנטישמי במיוחד. דני סוויץ׳ מגיע עם סטנדאפ על איראן, פסח, זוגיות ואנגלית. סרט תיעודי על המלהקת בוני טימרמן מוביל לשיחה ארוכה על אודישנים, על מה מלהק רואה באדם מעבר לדמות ועל ״Miami Vice״ כמפעל כוכבים שבו עברו ברוס ויליס, ליאם ניסן, סטיב בושמי, בן סטילר, ג׳וליה רוברטס, בניסיו דל טורו ופרנק זאפה; טייכר חוזר לאובססיה שלו לסדרה ולמרצ׳נדייז מתקופת הבר־מצווה.

כרזה של ״קרב אוויר״ הופכת את הסרט ל״Top Gun הישראלי״ ומחזירה לשמות ומונחים של חיל האוויר. כשמכריזים ש״יש תאריך״ לפעולה ברפיח אבל לא אומרים מהו, הם מפרקים שוב את השפה הריקה של הצהרות ביטחוניות. שיחת ספרייה מופרכת מאשימה את זרחוביץ׳ בעשרות ספרים שלא החזיר מאז הילדות, עד שהספרן מגלה שהתבלבל באדם ומתחיל את כל התהליך מחדש.

יש גם הערות גובה בטיפת חלב, טייכר שנעלב פעם מהדיקציה שלו, משיכה הולכת וגוברת לרכוש מעשנה — למרות שהוא מבין שזה שיא הסאחיות — ופינת ״לחזור״ עם משפטי עברית בלתי שימושיים.