אבא של פוני בקייטנה, נטשה בטלפון והמלגזה

הפתיחה עוסקת בעסקת החטופים, בצפון ובתחושת הקיפאון, אבל הפרק מהר מאוד מתמלא בחומר קיץ עצמאי. אבא של פוני מביא קייטנה שלמה לאולפן והופך את השידור לכאוס של ילדים, פעילות והפעלות, כאילו התחנה היא מתנ״ס מאולתר. טייכר מספר על סבלנות בגלידריה ועל הרגעים שבהם תור קטן הופך למבחן אופי, וגם על אמריקאי שחוסם את היציאה מהמטוס בזמן שכל הנוסעים רק רוצים לרדת.

קדחת הנילוס חוזרת דרך ציפורים מתות, יתושים והשאלה איך בכלל מזהים סכנה סביבתית. שיחת סקס־פון עם נטשה מתחילה לכאורה לפי הז׳אנר, אבל הופכת בהדרגה לזוגיות פסיבית־אגרסיבית מלאה טענות, אכזבות ו״למה לא התקשרת״ — מה שהופך אותה למערכון בעל עלילה ברורה ולא רק לדמות חוזרת.

זרחוביץ׳ מנסה להיות ״ילד טוב״ עם קרם הגנה ולמרוח כמו שצריך, ויש גם שיחה על יבואני רכב ועל ״חמוד״ כמילה פסיבית־אגרסיבית. לקראת הסוף נהג מונית נכנס לעימות עם מלגזה, ובפינת ״המלצות הקריאה״ הם מייצרים רשימת ספרים אבסורדית לסוף השבוע. הפרק כולו יושב על החיבור בין מלחמה ברקע לבין חופש גדול שממשיך לייצר סיטואציות ביתיות מוזרות.

הוויכוח על קרם הגנה נוגע גם לשאלה כמה אדם מבוגר צריך לציית להוראות בריאותיות גם כשהוא מרגיש ״בסדר״, מוטיב שחוזר בתקופה הזאת. שיחת נטשה חשובה במיוחד כי היא עוברת מפיתוי מדומיין לריב זוגי מלא בפרטי מערכת יחסים — בדיוק מסוג הקטעים שמאזין עשוי לזכור בלי לזכור בכלל את תאריך הפרק.