הפייק של הברייקדאנס, נועם הולך לאיבוד וקפצולה

גיא זוהר משתמש בקטע מהתוכנית כדי להדגים את הפייק שהתפשט סביב הברייקדאנסרית האוסטרלית, והם נהנים לרגע מהרעיון שהפכו למקור סמכות למרות שהם עצמם מודים שאינם יודעים כמעט כלום. עקיבא נוביק שולח להם ד״ש מוצפן בשידור, וזיכרון מחלום על טנץ ועל חלוקת קטעים בתוכנית הופך לשיחה מטא־רדיו על אגו, מקום ואיך התוכנית נבנית.

פליקס מגיע עם עורכי דין שעוזרים להוציא אזרחויות ודרכונים זרים. סרט ילדים מדובב שבו ציידים רודפים על אופנועים מפעיל אצל זרחוביץ׳ טריגר מ־7 באוקטובר, והנחירות בבית שולחות אותו לגלות על הספה. בשעה השנייה הם דנים בדרישת סינוואר לקבל ערובה שלא יחוסל במסגרת עסקת חטופים — שיחה רצינית על מה ישראל מוכנה או לא מוכנה לתת כדי להחזיר אנשים.

״קפצולה״ מוצגת כאטרקציית קיץ מופרכת, אבל ממנה נפתח זיכרון אמיתי ומלחיץ: נועם, אז בן שלוש, נעלם בג׳ימבורי ענק; ההורים מחפשים אותו בפאניקה ולבסוף מוצאים אותו ליד הקיוסק. זרחוביץ׳ גם מספר על אדם זר ששאל אותו שאלות סביב גזם ליד הבית והפעיל מיד חשד, ואז גרם לו להתבייש בחשדנות.

נער בפיצרייה ללא גלוטן חושד שהוא יוצא בלי לשלם על בקבוק, והבת הקטנה פותחת בטעות דואולינגו ומתחילה לחזור על איטלקית. בסיום חוזרים לענת עצמון, ״בחלום״, קדם האירוויזיון, הופה היי ו״המלצות קריאה״ מופרכות לסוף השבוע. הדיון בסינוואר ובהבטחה שלא יחוסל נשאר אחד החלקים הרציניים בפרק, משום שהוא מכריח אותם להציב זה מול זה את רצון הנקמה ואת החובה להחזיר חטופים.

הסיפור על נועם האבוד בג׳ימבורי מקבל בגלל זה עוד כוח: פחד הורי פרטי שמופיע בתוך פחד לאומי מתמשך.