זהו שידור שמתגלגל בזמן אמת. כבר בפתיחה מגיעים דיווחים על פיצוצים בדאחיה, והשניים מעלים לרגע אפשרות שחוסל בכיר — עד שמתברר שמכשירי קשר של פעילי חיזבאללה מתפוצצים במספרים הולכים וגדלים. הם עוקבים אחרי הטלוויזיה, המספרים והסרטונים, מנסים להבין אם מדובר בביפרים, מכשירי קשר או הקליפס שעל החגורה, מדברים על הפגיעות האפשריות באזור המותן ומנסים להשיג את נטלי כי ״הוא איש כוחות הביטחון״.
פיקוד העורף מודיע שאין הנחיות חדשות, והם מגדירים גם את ״אין הנחיות״ כהנחיית האפס — סימן להתחיל להקשיב. ״לחזור״ נכנס באמצע כל האירוע עם עברית אבסורדית, והם מתעקשים להמשיך להיות גם תוכנית בידור בזמן שהחדשות רצות. במקביל מתפתחת ״פרשת שדרת הכוכבים של פתח תקווה״: זרחוביץ׳ מגלה שרביד פלוטניק, שלומי קוריאט, אסנת וישינסקי ואחרים ברשימה, אבל הוא עצמו לא; הוא מפרט כמה פתח תקווה עיצבה אותו, כולל המכות שקיבל ברחובות העיר, וטייכר מאיים להוציא את הוריו מהעיר אם השותף שלו לא יקבל כוכב.
אבינר חוזר עם בובת פיתום בשם אל־חדיד, דמות גסה מהסוג שהם מבקשים כבר להחזיר לשנות התשעים, והבובה ממשיכה להתפרע עד שמכניסים אותה למזוודה. בסוף דני סוויץ׳ עולה עם סטנדאפ, בעוד השידור ממשיך לעקוב אחרי האירוע הביטחוני. השידור עצמו משנה צורה ככל שהמספרים עולים: הם מתלבטים אם להמשיך פינות רגילות, מכריזים על עצמם כ״אולפן הפתוח״ ומבקשים מהמאזינים לא לנטוש אותם ברגע שהחדשות נעשות גדולות.
פרשת פתח תקווה מתרחשת ממש במקביל לאירוע הביטחוני, ולכן העלבון הקומי על כוכב חסר מקבל ניגוד מוזר לשידור החירום.