נאום הזיעה, דני ליטני ותפריטי הסמים

אחרי חיסול נסראללה, השאלה מי באמת מוביל עכשיו את חיזבאללה — האשם ספי א־דין או נעים קאסם — מתערבבת ב״נאום הזיעה״, בהכנות לפעולה קרקעית ובתחושה שהציבור לומד שמות של בכירים בקצב מהיר מדי. השניים מדברים גם על החות׳ים כשלוחה איראנית ועל האופן שבו ארגון שנראה כמעט כמו כנופיית פיראטים מצליח להשפיע על נתיבי סחר ומדינות שלמות.

החלק המוזיקלי מחזיר לדני ליטני ולמני בגר, כולל זיכרון מהתקופה שבה אמנים היו שולחים תקליטים ומכתבים באופן אישי ולשיר ״בוקר של חמסין״. נדב, יועץ החיזור המפוקפק, חוזר עם עוד שיטה לפנות לאישה ברחוב; הפעם היא מבקשת ממנו את הכתובת לא כדי להיפגש אלא כדי להעביר אותה למשטרה.

תדלוק אווירי של מטוסי קרב הופך לשיחה על תחנות דלק של פעם, העובד שהיה ממלא עבורך וההרגלים שנעלמו. אייטם מטריד על ״תפריטי סמים״ שמחולקים ליד בתי ספר מקבל טיפול קומי, אבל השניים גם אומרים במפורש שהם לא ממליצים על שימוש בסמים ולא רוצים להפוך את זה לגימיק בלבד. ראש השנה כבר מתקרב, אבל החג עדיין מרגיש כמו משהו שצריך לדחוף לתוך לוח חדשות שמסרב להירגע.

זהו פרק קצר יחסית, והמקור עצמו מסתיים באמצע מחשבה — לכן המטאדאטה משמרת את מה שיש בו בלי להמציא סיום שאינו בתמלול.