חוסר סבלנות, מיקום בביירות ופיני מחפש שם

זרחוביץ׳ מגיע ליום שבו הסבלנות נגמרה, והטריגר הקטן הוא ביקורת על ההמבורגר שלו — עלבון זעיר שמתפתח לשיחה רחבה על כמה קל יותר להיעלב כשכבר מגיעים עמוסים. חצי גמר היורו מספק את המסגרת הספורטיבית, ובתוכה חוזרים לתרגום ישן של טייכר ל־We Are the Champions ולפינת ״לחזור״.

שיתוף המיקום המשפחתי בטלפון מייצר בלבול כשהמפה ממקמת את אבא בביירות/שדה התעופה, חלק מרצף שיבושי ה־GPS של התקופה. נהג מונית מתקשר מאילת תוך כדי משחק Fruit Ninja ומנסה לנהל נסיעה ושיחה כאילו זה הדבר הטבעי בעולם. פיני בודאגוב ממשיך את סאגת הפודטראק: הוא רודף אחרי חובות של אנשי התאגיד, מזכיר את רות חוליט, ממציא מעשנה הקשורה לאבא של קלינסמן ומבקש מחברי הכת להציע שם חדש לעסק שהתחיל כניידת שידור וכבר מזמן הפך למפלצת קולינרית.

יש גם יאיר ניצני/תיסלם, אפליקציה סביב משאית זבל, זיכרונות מניידת ישנה של גלי צה״ל ומכ״ם, ושירים שמחזירים לרדיו של פעם. זה פרק שבו עצבנות אישית, טכנולוגיה משתבשת והיורו נפגשים. יש גם התעסקות בטיסלם וביאיר ניצני כמחליף/נוכחות מוזיקלית, ורצף משאית הזבל מקבל הצעות לשם ואפליקציה.

שיבושי המיקום לא נשארים בדיחה טכנולוגית: הם מצטרפים לתקופה שבה אנשים בישראל רואים את עצמם פתאום בביירות או בשדה תעופה אחר, והופכים לפרט מאוד מזוהה עם הקיץ הזה.