יום אחרי אמבטיית הקרח, זרחוביץ׳ מספר שהחוויה כבר נכנסה לאימון: הוא משתמש באותו רעיון של נשימה והישארות באי־נוחות כדי לסיים סטים ולהיכנס שוב לראש של האתגר, אפילו שוקל להכניס את הראש לקרח בפעם הבאה. שיחת טעות ארוכה עם אישה מבוגרת שמחפשת את הנכד שלה הופכת לאחד הקטעים המרכזיים: היא מספרת בלי הפסקה על המשפחה, הצבא, ארוסות, קנדילומה, אנקונדה בחצילים ופיזיותרפיה, בעוד טייכר מנסה שוב ושוב להסביר שאינו הנכד.
סירי שמעה ״סיוון״ והוסיפה ״כלום״ לרשימת הקניות, מה שמוביל לשירי יגאל בשן; ״שיר לצפון״ נשמע פתאום מול המציאות של יישובים מפונים וצפון בוער ומקבל משמעות אחרת. ספר שירה שנשלח לתוכנית אמור להוכיח ששירה יכולה להיות ״ברורה״, והם מנסים לפרש שורות על ו׳ בחדר המדרגות ונס ציונה.
מגבון הגבר מתפרץ כדי ללעוג לאמבטיות הקרח ולכל טרנד סאחי, מתקן המים הביתי שוב מתקלקל, ותחרות הבומבות של מחסני חשמל מגיעה לזוכה עם ״לאדה/בלדה״. יאיר אקרמן נכנס עם פליירים ומספר שהוא משתתף ב־Indonesia Got Talent בנטפליקס אחרי ש״התאזרח״ באמצעות גניבת זהות של כפרי מקומי.
לאורך הפרק יש גם ש״ס שקוראת לעסקה מהירה, ביידן וה״בחור השחור״, ושיחה על הקיץ הארוך. בתוך שיחת הסבתא־בטעות נכנסים אינסוף פרטים שמקשים לנתק: הנכד כביכול בצבא, ארוסה שלא מוצאת חן בעיניה, שירותים ציבוריים, פיזיותרפיסטית ושיחות משפחתיות שהיא בטוחה שהוא מכיר. מאוחר יותר גם ביידן והיכולת לזהות אדם לפי ״הבחור השחור״ משמשים דיון בשפה ובזיכרון, לפני שהפרק חוזר שוב לתקלות שירות ומים בבית.