שון ונמצ׳ק: הכבש השישה עשר, רימונים וחדר הכותבים

רועי בר־נתן מתארח כמחליף ומקבל את הכינוי ״נמצ׳ק״. השיחה נפתחת בפטריות קורדיספס, איפור, פאות ודבק של שחקנים, ואז עוברת לאיחוד של ״הכבש השישה עשר״ ולסיפורים שמאחורי המופע, כולל הכבשה רחל שטופלה אצל יהודית רביץ ולימים הסתיים סיפורה באופן הרבה פחות פסטורלי. רועי מספר על חתונה שבה הושיבו אותו בשולחן עם יוני רכטר, גידי גוב, יהודית רביץ וחוה אלברשטיין, ועל התחושה להיות לפתע ילד בין גיבורי תרבות.

הם חוזרים לפסטיבלי ילדים ולהופעות עם תזמורת חיה, ואז משווים זיכרונות טירונות: זריקת רימון, נצרה והבעיה של חייל שמאלי, וגם התחושה של להיות אדם לא־קרבי בתוך מערכת צבאית. גלי עטרי נכנסת כביכול לתת תחזית מזג אוויר שמורכבת ממילות שירים. שאלת הסקר בודקת אם צריך להזהיר בתחילת שיחת טלפון שהסוללה עומדת להיגמר.

בשעה השנייה צווי המעצר מהאג נכנסים לאקטואליה, אבל חלק ארכיוני חשוב יותר עוסק בכינוי ״יריב״ של זרחוביץ׳ ובמקורותיו, ובאופן שבו רעיונות ודמויות עוברים מחדר כתיבה למסך. רועי וטייכר מדברים בכנות על עבודת כתיבה קומית, על ימים שבהם לא יוצא כלום ואז פתאום מגיע רעיון, ועל היחסים בין שחקן לכותבים.

יש גם ערכות ארכיאולוגיה של הילדות, נתן נחמיה מהחינוכית, קוסמטיקאי משותף, ירדנה ארזי ומועדוני מעריצים.