נשק וסע, רונה וקרקס הדילגית

הלוויה של אביה של עלמה זק, פסנתרן קלאסי, פותחת את הפרק בשיחה על הלוויות, אנשים שמגיעים רעבים ואיך בסוף אירועים כאלה מתגלגלים לאוכל — כולל הבוואריה שכבר הפכה אצלם למדד קבוע לקינוח. בבית הספר טייכר מקבל משמרת ״נשק וסע״ בווסט זוהר ומרגיש שההורה הופך בן רגע לפקח תנועה; מיד נולד גם ״ג׳ק וסע״.

דברי הרב הראשי על האפשרות שחרדים יעזבו את הארץ אם יכפו גיוס מובילים לדיון בשוויון בנטל ובהבדל בין אמונה לאזרחות. רונה הפסיכולוגית חוזרת וממציאה לטייכר זיכרונות מיום האישה בילדות כאילו היא קוראת שוב תיק של מטופל אחר. הדילגית כבר אינה רק אימון: זרחוביץ׳ מדמיין שבגיל 50 יוכל לפתח מופע קרקס שלם עם קפיצות, טריקים וכניסה לבמה.

״קברנה סוביניר״ משיק סדרת שמני זית מופרכים, בהם שמן מבעבע ו״חרוזית״, ומדבר על עולם יין ושמן כאילו כל מוצר הוא בציר. הם נפרדים מהמוזיקאי נימו קאלי. החות׳ים והמלחמה נמצאים ברקע, אבל הפרק נשאר מזוהה במיוחד עם הפיכת מטלת בית ספר למופע, הטיפול של רונה והאמביציה הלא־סבירה סביב הדילגית.