אחרי יום כיפור הם נתקלים בשלטים חדשים על בתים ליד פארק: ״ממ״ד כאן — צלצלו״, פתרון קהילתי לאנשים שנתפסים בחוץ בזמן אזעקה. כטב״ם שפוגע בדיור מוגן בהרצליה מחזיר לשאלות על המונחים עצמם ועל התחושה שגם המרכז כבר לומד את שגרת הצפון. זרחוביץ׳ רוכב עם הבת והחברים עד יפו, והם מדברים על איך אופניים הפכו לחופש משפחתי.
הדוקו על האחים מננדז עולה, אבל ההמלצה החזקה יותר היא ״רחל מאופקים״ והאופן שבו משחזרים את אירועי 7 באוקטובר עם אנשים וסצנות אמיתיות. ״לחזור״ חוזר עם משפטי העברית האבסורדיים שלו. בבית, פיית השיניים כבר אינה דמות קסומה אלא גוף פיננסי: כמה מקבלים על שן, האם יש מקדמה ומה קורה אם הילד מנסה למקסם את התשלום.
זרחוביץ׳ מתבשר שקיבל סוף־סוף כוכב בשדרת הכוכבים של פתח תקווה, סוגר את הרצף מהפרקים הקודמים ומיד דורש לדעת למה חולון אינה עושה אותו הדבר; מכאן מגיע גם ״לברוח מחולון״ של אלי לולאי. אורי גבריאל חוזר וקורא לו ״ערן אבוקדו״ בתוך עוד סיבוב של יפו וכינויים. ראובן עובד בוולט כשליח ארבעת המינים, מסתבך עם לולב שעליו נשפך ראמן ומציע גם משלוחים לרותי ברודו.
פול מקרטני בבית כנסת, יאיר אקרמן עם חוויית סוכות של שבעה ימים, ותאריכי תפוגה של טחינה, סויה וצ׳ילי משלימים פרק שמחבר חגים, אזעקות וקהילה.