הכד במוזיאון, רונה חוזרת והסולחה שנכשלה

טייכר מתאושש מווירוס הבטן ומגלה שאפשר להוציא אישור מחלה עצמאי דרך אפליקציית קופת החולים, מה שמחזיר לזיכרונות ילדות של התחזות לחולה — ולווידוי אמיתי: כילד גנב מאביו שבעה שקלים במטבעות ממאפרה כדי לקנות משחקי דיסקטים, ורק עכשיו מספר את זה בקול. הדגמת עזרה ראשונה וטורניקט של מירי בוהדנה בטלוויזיה גורמת לו, כחובש לשעבר, לדבר ברצינות על הצורך ללמד אזרחים פעולות מצילות חיים.

רונה הפסיכולוגית חוזרת, קוראת בטעות תיק של ילד אחר ומתחילה לתאר לטייכר ילדות שלא הייתה לו — ילקוט משקית זבל, קלמר מקופסת אפונה וגזר וחופשה ביהוד — עד שהוא מבין שהאבחון כולו שייך למישהו אחר. הריסת בניין ישן ליד תחנת הרדיו מחזירה לשכנה ששמה קרטון שלא מוחזר על מכסה המנוע, למנהל התחנה מיכאל קרפין שאמר ״זה לא כיסא, זה שולחן״, לפורמייקה, PVC, שלטים ושעון הדיבור 1455. סרט הדוקו ״32 Sounds״ מקבל המלצה, ואז אם של הילד ששבר כד עתיק במוזיאון מתקשרת ממיני ישראל; בתוך דקות המשפחה שלה שוברת גם אתרים מיניאטוריים וממשיכה רצף של חפצים היסטוריים שנהרסים.

בסיום נביט וטופז מגיעים לניסיון גישור נגד חרם לקראת בית הספר: כרטיסים לנס וסטילה כמעט קונים שלום, אבל העלבונות חוזרים והסולחה מתפרקת בזמן אמת. לצד כל אלה הם מתחילים לדבר על יום השנה הראשון ל־7 באוקטובר ועל הקושי למסגר אירוע שעדיין לא נגמר, וחוזרים לעייפות של הורים בסוף אוגוסט. פרשת הכד והסולחה של נביט וטופז הופכות לכן לשני סיפורי ״שבירה״ שונים מאוד בתוך אותו פרק.