מחאת הגופייה, דוד גרוסמן ובברלי 102FM

החום הופך את הגופייה והידיים החשופות של טייכר ל״מחאת חום״ ולדיון שלם במה מותר לגבר ללבוש בשידור, בזמן שהקיץ עצמו כבר בלתי נסבל. קפיטוניק משתלט על המצב ומכניס את זרחוביץ׳ לבידוד בגלל חשש לקדחת הנילוס, כאילו צי הרכב אחראי גם על בריאות הציבור. צפייה נוספת בשוורצנגר וב״שליחות קטלנית 3״ מחזירה אותם לאקשן של ילדות ולשאלה מה הזדקן טוב ומה לא.

בתוך האקטואליה מגיעה דמותו של דוד גרוסמן בעקבות נאום בעצרת, והטון הופך לרגע רציני יותר סביב המלחמה, החטופים והאופן שבו מילים ציבוריות נשמעות בתקופה הזאת. בבית, לעומת זאת, מתנהלת מלחמה אחרת: סיפור נחירות מפורט, מי מפריע למי לישון, מה עושים כשאחד מתעורר ומה בכלל נחשב פתרון סביר.

יש גם שיחה על ספקי חשמל חדשים ועל התחושה שכל תשתית הופכת למוצר שיווקי, ותוכן מסחרי סביב מלון גולדן טוליפ. בסיום נפתח אירוע גדול של אודישנים ל״בברלי 102FM״ — סדרת נוער דמיונית שבה מועמדים, טיפוסים ודמויות נכנסים בזה אחר זה ומנסים להתקבל. זהו קטע סיום רחב שמבדיל את הפרק ומעניק לו עוגן עלילתי ברור מעבר לשיחות הקיץ.

הם מדברים גם על לוחות זמנים משתנים בגלל צילומים ועל החיכוך בין עבודת רדיו, טלוויזיה וחיי בית, מה שמוסיף לפרק שכבת מאחורי הקלעים. ״בברלי 102FM״ נבנית ממש כאירוע אודישנים עם מועמדים, סגנונות משחק וציפייה לסדרת נוער של התחנה — לא רק אזכור של שם מומצא.