סופר ניניו, ניידת היורו והולוגרמת פרס על התחתונים

אחרי פתיחה על הצפון הבוער ו״הניצחון המתמיד״, עוברים לאבוקדו, בננות והנבטת עדשים, ואז לפרידה מפטריק הרננדז/הזיכרון מ״אגאדו״ שמוביל לסיפור ילדות גדול: תחרות קפיצות למים בכפר נופש צרפתי, אבא שמנסה לעצור את טייכר, פרס של פחית גוארנה, קפיצה שנראתה לו מושלמת אבל במציאות הייתה כמו שולחן שנזרק לבריכה — וצחוק הקהל לפני שהשיר התחיל.

טאבון ביתי לפיצה וה״משוט״ שקיבל מתגלגלים לדיון בעוד מכשיר שכנראה יעבוד פעמיים. ציצווה מתקשר מסופר האחים ניניו עם מערכת ניתוב שהיא כביכול הקלטה אבל מגיבה בזמן אמת: מחלקת ביגוד עם סלפי של העובדים, קייטנת סופר עם מחסן קשות ומרוץ מלגזות, הזמנה שבה אין מים ויש אפרסק שעיר, ותרנגולות במרד.

יש גם דיון בילדים וטלפונים, אירוח משפחתי, סנדוויץ׳ לפני ביקור ודלת מקרר שלא נסגרת לבד. פנחס בודאגוב מודיע שהחזיר את ניידת השידור ממצב פודטראק, רוצה לצאת איתה לגרמניה ליורו, מגייס את לותר מתאוס כפרשן ומאיים להגיע לבית משפט כי רדיו תל אביב לא מאפשר את היציאה. הפרידה מדוד לוי מחזירה את ז׳אנר הבדיחות המתנשאות עליו ואת ההערכה לדמותו.

בסוף מופעלת הולוגרמת שמעון פרס באנרגיה עצומה, אבל כל הזמן כמעט מתבזבז על פרסומת ליבירל ל״זיעות אשכים״ ועל השיר מערוץ הילדים שנלקח לקמפיין. באמצע הפרק טייכר עוצר גם להמלצה רפואית פרקטית מתוך חוויה אישית: מאפרת מארץ נהדרת הבחינה שוב ושוב בנקודה על האף, רופא עור הסיר אותה, והבדיקה חזרה כסבוריאה קרטוזיס שפירה; מכאן ההמלצה להיבדק פעם בשנה, כולל באזורים ״הכמוסים״.

שיחות על ילדים וטלפונים הופכות לשאלה למה חייבים לענות מיד לכל הודעה, ואז להורים שנותנים לילדים סנדוויץ׳ לפני ביקור כדי שלא ייראו רעבים אצל המארחים. דלת המקרר שלא נסגרת לבד זוכה לתיאוריית קונספירציה של יצרני מקררים ומוצרי חלב. תחרות הבומבות של פורטה סיקס והזוכה ״הג׳ימלאים״ מוסיפות גם מסגרת משחק חוזרת לשעה.