פגרת הכנסת, פיני מתנפח וחחח מול האימוג׳י הבוכה

הפרק נפתח בשיחה פוליטית רצינית על פגרת הכנסת בזמן שהחטופים עדיין בעזה, ומה המשמעות של לצאת לפגרה כשהמלחמה והמשבר לא יוצאים להפסקה. בהמשך מגיעה סערת דיווח סביב עדן גולן ותאונה/אירוע שמעלה שוב את השאלה מה עיתונאים יודעים לפני שהם רצים עם כותרת. בסדרת היורו, פיני בודאגוב רודף אחרי חובות של אנשי שידור ומאיים בצווי עיכוב יציאה, מגיש צ׳יפס שמתנפח בצורה חשודה ומנהל את הפודטראק כאילו הוא גם מסעדה וגם רשות גבייה.

השיא האבסורדי מגיע כשהם מגלים שהימרו ודיברו בכלל על גיאורגיה–אנגליה כאילו היה משחק ביניהן, אף שלא שיחקו זו מול זו. יגאל שילון חוזר עם בומבות, ומערכת היחסים בין טקסט לאימוג׳י מקבלת דיון ארוך: האם `חחחח` אמיתי יותר מאימוג׳י בוכה מצחוק, כמה ח׳ צריך כדי להראות שנקרעת, ומה כבר נראה מזויף.

שילת מגיעה עם פיקניק ללוחם, ודיבור על ״שיחוח״ מנסה להמציא שם חדש לשיחה קטנה. יש גם ״המירוץ למיליון״, תעודות סוף שנה והרבה קיץ־בית־ספר, כך שהפרק נשאר חיפוש־עשיר מעבר למסגרת הפוליטית שלו. הפרק כולל גם את הדיבור על ״המירוץ למיליון״ והאופן שבו ריאליטי עדיין מצליח לעבוד גם כשהחדשות כבדות, ואת סוף שנת הלימודים עם תעודות והורים שמפרשים ציונים.

פיני כבר נשמע כאן פחות כמו כתב יורו ויותר כמו בעל עסק שנקלע לטורניר, מה שמחדד את ההתפתחות הקומית של הפודטראק.