סרטון החטופות, דני סוויץ׳ ובומבות בל״ג בעומר

הפרק נפתח בכבדות בעקבות פרסום הסרטון של החיילות החטופות. טייכר מספר שבתו ראתה אותו בבוקר והוא כיבה את הטלוויזיה, והם מדברים על הבושה, על הקושי לחזור לשגרה ועל השאלה למי הסרטון מיועד. משם נפתח דיון רחב יותר ביוקר המחיה, בממשלה שמתנהגת כטוקבקיסטית ובצורך שגם מי שתמך בה יוכל למחות.

מומלץ הדוקו-סואפ על משפחת גולדשטיין, ועולה העימות סביב סגירת אל-ג׳זירה והחרמת מצלמת AP — כולל המונח ״תלת רגל״ והחזרת הציוד אחרי לחץ אמריקאי. דני סוויץ׳ נותן סטנדאפ ל״ג בעומר על אופניים, חדר כושר, אשתו ומשחקי מילים באנגלית. טייכר נזכר במלצר צעיר שאחרי מופע חברה בצהריים ביקש ממנו מיד חוות דעת על העבודה שלו, ומאזינה מספרת שגם בשיבא יש את הספר ״לגעת באושר״.

חוזרים למילי ונילי ולשיר שהוציאו בקולם אחרי השערורייה. גלנט והנאומים המצולמים עם חיילים, עדן גולן שסירבה לפי הדיווחים להצעת הסברה של משרד החוץ, ישראל כ״ץ והאנגלית שלו נכנסים לשיחה. יש רצף בומבות גדול, סקר על לחיצת יד משפחתית סודית, נוסטלגיה ל״דינדנים״ ותיאור הגרסה האפלה יותר של סינדרלה.

״מגזין מאקו״ המזויף חותם. יש גם רגע קטן אך זכיר אחרי מופע חברה בצהריים, כשמלצר צעיר ניגש לטייכר ומבקש ממנו במקום משוב על העבודה שלו. טקסי גלנט עם חיילים נבחנים כצילום פוליטי, ומשרד החוץ ועדן גולן מובילים לדיון בהסברה ובאנגלית של ישראל כ״ץ. סקר על לחיצת יד סודית בתוך המשפחה מחזיר זיכרונות טקסיים קטנים, ו״הדינדנים״ — בובות שורקות מהטלוויזיה של הילדות — מוסיפים עוגן נוסטלגי.

בסוף הם חוזרים גם לגרסאות האכזריות יותר של סינדרלה, כולל הקבר של האם והנעל שמכריחה את האחיות לפצוע את עצמן, לפני מגזין מאקו.