הכטב״ם בתל אביב, הטלסקופ והאג של שפטל

הכטב״ם החות׳י שפגע בתל אביב והתגובה הישראלית בחודיידה מעצבים את הפרק כמעט לכל אורכו. הם מנסים להבין כמה זמן כלי איטי עם מנוע פרימיטיבי טס מתימן — כ־16 שעות — מדברים על הזכיינות האיראנית של החות׳ים, על ההבדל בין דיבור לפעולה ועל הצפון שנשרף במקביל. ניסים ואטורי והשאלה לאם/בת משפחת חטוף אם אכלה בבוקר משמשים פתיחה מרירה לדיון בהנהגה, בעסקת חטופים ובשאלה איך חוזרים אי פעם ל״חמישה באוקטובר״.

יורם שפטל מגיע לתת כביכול חוות דעת על בית הדין בהאג, אך מנצל את הבמה להשתלח בהולנד, אמסטרדם, קופי שופס, היינקן, גבינות וקבקבי עץ. סיפור אישי מהים כמעט נגמר בבורג חלוד גדול שנכנס לרגל, ומוביל לטטנוס, לבוגי ולחוסר האמון בים. סביב גיל 50 מתפתח דיון בחיפוש אחר אתגרים נשלטים — אמבטיות קרח, סרטי טיפוס ואולי ״משבר גיל 50״ — מול אקסטרים אמיתי שלא בוחרים בו.

נדב מציע לצאת מהפרנדזון באמצעות ג׳מבו־מייל ״בטעות״ עם תמונות לרוברטו. הטלסקופ החדש סוף סוף מורכב: הירח מרהיב, יש טלסקופ כיוון קטן, איפוס על פנס והבנה שככל הנראה ייארז שוב בתיק. קפיטוניק מגיע להוכיח שהוא בריא וכשיר באמצעות בדיקות, אלף־בית לאחור ורופא צי פולשני, ותחרות הבומבות ממשיכה.

הילדות עם טיסנים ומכוניות על שלט חוזרת בעקבות זמזום הכטב״ם: טייכר נזכר במכוניות בנזין ליד משרד הרישוי בחולון ובמסוק צעצוע שריסק במשרדי שליין, וזרחוביץ׳ בסקייטבורד שניסה מיד בחדר מלון ונכנס עם המצח במיטה. זה מחבר יפה בין דחיית סיפוקים, הטלסקופ החדש ומשבר גיל 50 — אותו דחף לנסות עכשיו ולא לחכות.