זהו השידור האחרון של 2023, והם מסרבים להאשים את ״השנה״ במה שקרה — 2023 היא רק מספר, לא הגורם לאסון. בפתיחה הם מדברים על אנשים שמנצלים את הכאוס: מתחזה שהסתנן כאילו היה לוחם, השיג נשק והצטלם ליד ראש הממשלה ושר הביטחון, ועוקצים סביב מפונים ומשפחות חטופים. החות׳ים נכנסים דרך כתבה שבה הם רוקדים עם קלצ׳ניקובים; טייכר וזרחוביץ׳ מתרשמים דווקא מהתיאום ומהצעד התימני ומציעים להם פחות השמדת ישראל ויותר ״רוקדים עם כוכבים״.
יורם קפיטולניק מזהיר מפני באג 2024 בכלי הרכב, דורש לכוון את השעון ל-1979, לאגור מזון ועצים ולהימנע מנשיקת סילבסטר בתוך הרכב. האיפור/שיזוף של נתניהו והקו הלא־אחיד ליד השיער הופכים למשל על ניסיון לכסות מציאות במקום לתקן אותה, והשיחה גולשת ל״היום שאחרי״ ולצורך לתכנן מראש.
״עוד נגיע״ של ירדנה ארזי נכנס בדיוק מהמקום הזה. עדת השונרונים סופגת מתקפות בוטים פרו־פלסטיניים ומקבלת הצעות למטבע, בול וההמנון ״אהבת חיי״ של חיים משה עם ״חבצלת השרון״. רם גדרון חוזר בדיסקו זון לספיישל סוף־שנה מאופק: עד 80 BPM, בלי לייזרים ונשיקת חצות בסגנון ״3-2-שגר״.
שייקה אורן נותן טיפים ל-2024: עקבים, חישגד בתחתונים, הגנה על חלזונות, פסדובלה בביטוח לאומי ומלחמה בציפורים הרובוטיות. יש גם מכונת כביסה שכלאה את הבגדים והוחלפה, קונדישינר, דברי גלית דיסטל על הפילוג, תחילת שנת הלימודים האקדמית באיחור, הגיית ״נוח׳בה״, והשיער החדש והצפוף של אליקו.