אמא של ערן בבית החולים ויאיר אקרמן הרופא

זהו פרק אישי יותר מהרגיל. ערן מספר שאמו סימה נמצאת בבית החולים אחרי נפילה ופגיעה בגב, והשיחה מתעכבת על הפער בין אגפי הלידה החדשים והיפים לבין מחלקות שבהן אנשים חולים באמת, על שותפים לחדר, המתנה, כוח אדם ועל האלימות שמופנית כלפי רופאים וצוותים רפואיים. שביתת הרופאים בעקבות האלימות נכנסת ישירות לשידור, וערן מדבר גם על השלב בחיים שבו הילדים נמצאים קדימה וההורים מאחור, ואתה הופך בהדרגה למטפל גם בדור שמעליך.

דוד גרוסמן חוזר בגרסת ה״אחי״ שלו: גלקסי עם קורוזיה, המדינה כ״דייהטסו פרוזה״ וספר חדש מומצא בן 450 עמודים מתחת למים בשם ״ואדי ניסנס״. הדיון הציבורי עובר להפגנות, דגלים, לפיד, מיכאלי, גלאון, ערוץ 14, אבירם כץ וששון גבאי, לצד The Patient. רן שריג ממשיך את ״חוקי הכתיבה״ עם דרישה לכתוב סוד, כאב ופתקים מבית הספר.

סקר עוסק בשאלה אם אוספים גם קקי של כלב אחר; ערן נזכר ב״גרב חומה״ מהילדות שהתבררה כצואת כלב. הם מדמיינים AI שממחיש שורות משירים, עושה שיעורי בית ואולי יום אחד אפילו יפיק את התוכנית. אישה בדרום מספרת שנחסמה בכביש על ידי צוות ביטחון רעול פנים וחשבה שמדובר בשוד. יאיר אקרמן מגיע להזדהות עם הרופאים משום שהוא מגלם רופא בתיאטרון, טוען שהוא כמעט רופא אמיתי, מאבחן את ערן ומספר שבכל ערב מטופל רוצח אותו על הבמה. הפרק נשאר תחת מסגרת ברורה של בית החולים, המשפחה והיחס לצוותים רפואיים.