מאזינים במלחמה: יניק, מנדי ושרון שנקראה על שם טייכר

השידור השני במתכונת המלחמה ממשיך ללא ניסיון לחזור ל״תוכנית רגילה״. הפתיחה כוללת ביקורת חריפה על משרד ההסברה והאמירה של השרה שיש המון דברים שאינה יכולה להסביר דווקא כשהיא שרת ההסברה. אזעקה תופסת את טייכר בדרך לתחנה, ורוני מקבלת קסדה משוטרת ברמת החייל. הם מדברים על היכולת לחיות רק כאן ועכשיו, על כך שיום רביעי הקרוב מרגיש רחוק כמו שנה, ועל מוזיקה ושיחות כדרך לעבור את הרגע.

עומר בן 16 מתל אביב עולה לשידור ומספר שמוזיקה, גיטרה, בס ופסנתר מחזיקים אותו. המאזין יניק מילמן מספר שאחותו ישבה שעות בממ״ד עם ילד עד שחולצה; ואז חושף סיפור אישי מרגש: כשבתו נולדה ב־2014 הוא פגש את טייכר בחניון איכילוב, עלה ליולדת ואמר לאשתו ״קוראים לה שרון״.

הוא מספר עד כמה שון ורון נמצאים בתוך חיי המשפחה. מנדי מצפת, שגויס למערך הסברה הקשור לדובר צה״ל, מדבר על החיבור בין חב״דניקים, קיבוצניקים וחיילים. עמית מרעננה מספרת שאמה במילואים בלוגיסטיקה של חיל הרפואה והיא עם אחותה הקטנה. איתי מהצבא מדבר על הרצון להיות במקום ״יותר קרבי״ ועל ההבנה שכל אחד צריך לעשות את התפקיד שלו.

בין השיחות הם עוסקים בתרומות, אוכל לחיילים, איסור על מזון לא כשר, ער״ן ונט״ל, ובתחושה שהאנשים עצמם מנהלים כרגע חלק גדול מהמדינה. השידור נסגר שוב באהבה, מוזיקה והבטחה לנסות לחזור למחרת.