המחוקק הוותיק, חמ״ל הצליאק ויחיעם מסופה

הפרק כבר מאפשר מעט יותר שיחה על תפקוד המדינה, אך עדיין נשען על אותו פורמט חי של קהילה ומוזיקה. טייכר וזרחוביץ׳ מתווכחים עם הטענה ש״זה לא הזמן״ לביקורת: מבחינתם אפשר לאהוב כל פוליטיקאי שרוצים ועדיין לראות שמשרדי ממשלה שאמורים לתפקד בחירום אינם עושים את עבודתם; הם חוזרים ללקיחת אחריות של הרמטכ״ל ולתחושה שהאזרחים נושאים את המערכת על גבם.

ארנון, מפונה מקיבוץ ארז למצפה רמון, עולה לשידור ומחזיר לרגע אסקפיסטי את זהותו כ״מחוקק ותיק״: הוא מקריא רשימה של שאלות סקר ישנות — שטיפת ידיים אחרי פיפי בלילה, פתיחת שקית חלב, שמות חיבה לילדים, רוורס אחרי שפשוף בחניה ועוד — והרגע מרגיש כמו תמונה מחיים שלפני שבת.

דביר בר מספר על חמ״ל ללא גלוטן שמחבר מאפיות, מתנדבים, חיילים ומפונים צליאקים שנופלים בין הכיסאות ואינם יכולים לאכול את התרומות הרגילות. הם מדברים גם על התקף החרדה של עידן רייכל בשידור ועל כך שהתגובה הזו נורמלית בתוך מצב לא נורמלי. אושר מירושלים משחקת עם חבר במילואים ״טייכר וזרחוביץ׳״ ונכנסת לדמויות, ומציעה עזרה בנושא אכילה רגשית; היא גם מפנה לחמ״ל ״כנפי ברזל״.

יחיעם, מילואימניק בקיבוץ סופה, מספר על המראות הקשים, על שמירת מורל ועל אשתו שלומית והילדים בבית. דנה מסורוקה ונבטים מדברת על בנק הדם ועל קהילת משפחות חיל האוויר. בין השיחות יש יצירה עם הילדים בממ״ד, שבלונה למספר על פח האשפה, והרבה מוזיקה שנועדה להחזיר נשימה.