שייקה בן 127, ברקו והסלואו בקולוסיאום

החרם של בן אנד ג׳ריס על מכירה בהתנחלויות פותח דיון ארוך על גלידה, פרסומות מסחריות וטעמי ילדות סינתטיים כמו בננה ופונץ׳. שייקה אורן חוזר בגיל 127 עם עוד עצות הזויות להאריך חיים ועם יחס חשדני לציפורים. בתוך מונית מתנגן ספר עזרה עצמית, מה שמוביל לשיחה על נהגים, מסרים לחיים והרגלים.

ברקו מגיע ומדבר על התחממות גלובלית ומזגן בארבע מעלות, וכשהוא צריך לזהות את שרון הוא שוב מפספס ומציע דמויות אחרות. יש גם שיחות על יעל שלביה, חתונות, נסיעות לחו״ל בתקופת הקורונה, ריצה וחדר כושר וסיפור נינג׳ה שבו צעירים משתמשים בתעודות של האחיות כדי להיכנס למועדון ומסתבכים עם המשטרה.

החלק הזכיר ביותר בפרק הוא רצף סיפורי הדחייה הרומנטית: בירושלים, באומן, שרון אומר שלום למישהי שמוצאת חן בעיניו והיא פשוט מסתובבת; ובסיפור תיכון מפורט יותר הוא מחכה לריקוד סלואו בקולוסיאום בחולון, חוצה את הרחבה לעבר אפרת ושואל אותה מסכימה לרקוד איתי — והיא אומרת לא.

שנים אחר כך הם נפגשים שוב בהקשרים אחרים, ובסיום הפרק אפילו משחזרים את הסלואו. הסקר עוסק בגרביים עם דמויות מצוירות, יש שזאם ושיחות מסעדות, אבל הקולוסיאום נשאר עוגן אישי מובהק שקל לחפש ממנו את הפרק.