האסדה נכנסת למשחקי הדיונון, יוגלי ויום ההורים

יום ההורים בזום מחזיר זיכרון מכאיב מהמורה שאמרה לשרון בילדות שהוא ״עצלן לא קטן״, ומוביל לשיחה על משפטים שמבוגרים מדביקים לילדים ועל הרגע שבו הורה תופס את עצמו חוזר על אותו דפוס. משם חוזרים למבצעי הילדות — מכסי יוגלי שנשלחו בדואר כדי לקבל פוסטר, פרסים של טרופית וקוקה־קולה והרובוט הנחשק — ולשאלה אם לובשים בושם יקר לעבודה.

״משחקי הדיונון״ משתלטים על השיחות דרך הטרנינגים, ״אחת שתיים שלוש דג מלוח״ ומשחקי ילדות נוספים. העוגן המרכזי הוא המשך ״האסדה״: הרצי מת מפצעיו, אלי סבן נעלמת למעשה מהחקירה, מר סטייט מגלה בכיס כרטיס מסתורי עם עיגול, משולש וריבוע, פוגש מגייס במסכה, מורדם בגז ומתעורר בין שחקנים ממוספרים.

המשחק הראשון שמחכה לו הוא ״אחת שתיים שלוש דג מלוח״ מול בובה ענקית — כניסה גלויה של האסדה לעולם שמחקה את ״משחקי הדיונון״. יש גם שיחות על טלוויזיה במטבח, זיכרונות משחקים וסקר הבושם. בסיום מודיעים שלמחרת תשודר קרן המצוינות. יש גם געגוע לטלוויזיה במטבח ולחפצים והרגלים שהפכו לסימני גיל, לצד המודעות העצמית של המגישים לכך שהאסדה שואבת בכוונה את השפה החזותית והעלילתית של הלהיט הקוריאני. זהו פרק שבו הסיפור הסדרתי מתקדם מהחקירה בניו יורק לעולם משחק סגור ומסוכן.