אילנה חוקרת את בולדווין, מר טוויג וילד הפלא של רונה

אילנה מקבלת על עצמה לחקור את תאונת הירי של אלק בולדווין וממציאה היכרות אישית עם הוליווד ואנקדוטות שלא באמת מקדמות את החקירה. טנצר חוזר אחרי המחלה, והסקר בודק הרגל יומיומי קטן: האם סוגרים את הפיות והפקקים של שמפו וחומרי ניקוי אחרי השימוש; מכאן מתפתח גם ויכוח על סבון מוצק מול סבון נוזלי.

מאחורי הקלעים של ״האסדה״ מקבלים פרט חשוב: העיכוב בפרק החדש לא נבע רק מטנצר, אלא מהקושי של היוצרים עם הפרק עצמו. מדברים על ההיסטוריה של תוכניות לייט־נייט ועל קונאן אובריאן, נזכרים במר טוויג ובשירוויזיון, ומגיעים שוב ל״משחקי הדיונון״ ולזיכרון מהחינוכית על דיו של דיונון.

זרחוביץ׳ מספר על בלון הליום של יום הולדת שברח לחברה הראשונה ועל השיחה המבוהלת בין ההורים סביב ״הבלון עף״. רונה ממשיכה לכתוב לטייכר ביוגרפיה חלופית: הפעם הוא היה ילד־פלא שנשלח למוסד גמילה, ובנוסף היה לו אח תאום שאותו כביכול אכל ברחם. זהו עוד שלב בהצטברות הזיכרונות המומצאים שמכינים בהמשך את דוד ויקטור להפוך לדמות כמעט ממשית.