יורם סוגר את התחנה, לבנון והטונה במסכה

הסגר השלישי כבר נכנס לשגרה, וטייכר וזרחוביץ׳ מדברים על ״סגר נושם״, בתי ספר שעדיין פועלים, אכיפה שאמורה להגיע בהמשך והאפשרות הבלתי נמנעת של סגר רביעי. עייפות הסטרימינג מובילה לרעיון להביא הצגות תיאטרון ישירות לסלון, ואפילו להפוך את התיאטרון למעין חדר בריחה ביתי.

יורם קפיטוניק מתפרץ ומכריז שגם תחנת הרדיו עצמה נכנסת לסגר לקראת ערב השנה החדשה: אף אחד לא יוצא, המסיבה תהיה בחניון הפנימי והוא אף מאיים על שרון — שאותו הוא מכנה ״שרון הקטון״ — אם ינסה לברוח. שרון עדיין צרוד. חלק משמעותי מהפרק מוקדש לסדרה התיעודית ״לבנון״ בכאן 11, ובעיקר למפגש של אורי אבנרי וענת סרגוסטי עם יאסר ערפאת; השניים דנים בשאלה אם עיתונאי צריך לראיין אויב וטרוריסט, וברעיון שגם ל״נבל״ יש סיפור שצריך לשמוע בלי בהכרח להצדיק אותו.

הם מדברים גם על אותות ועיטורים בצבא ועל ההיררכיה שהם מייצרים. תעודות עובד חיוני מחזירות את שאלת מי באמת חיוני בסגר. בתוך האולפן מסכה שננשכת כדי לחשוף את הפה וריח כריך טונה שנלכד בתוכה הופכים למיני־משבר. ״שירים שהשז״ם לא מזהה״ מציגה שימפנזה סרבית בשם במבוק ונגן כיסאות קש ממרוקו.

רעש של ילדים מתחת לבית גורם לערן להבהב לעברם בפלאש ולהרגיש כמו הזקן שצועק ״שקט שם״. במסגרת ״עלי הביתה״ מגיעים סיפורי משלוחים לא נכונים, כולל שמלה של שכנה שנשמרה וחבילה עם מסכות וכפפות. דני סביצ׳ה מסיים בסטנדאפ על הסגר, דני אבדיה, כביסה ונסיעות. שאלת היום בודקת מרק אינסטנט בכוס, ובסוף מזכירים שמחר ״שרק נצחק״ ובראשון/חמישי ממשיכה תוכנית הסיכום החדשה.