מודיעים שעוזבים את רדיו תל אביב אחרי 11 שנה

זה הפרק שבו טייכר וזרחוביץ׳ אומרים לראשונה באופן מפורש בשידור שהם עומדים לעזוב את רדיו תל אביב אחרי 11 שנה בקדנציה הנוכחית. ההודעה מגיעה לקראת סוף התוכנית: הם מבהירים שהם לא נפרדים זה מזה, שהסיום יהיה בחודשים הקרובים ושעוד יהיו פרטים, אבל מהרגע הזה כל מה שנאמר קודם מקבל גם תחושה של תחילת הספירה לאחור.

לפני ההודעה הם מדברים על מועד הבחירות, על הקמפיין שכבר מתחיל ועל המצב מול איראן ומיצרי הורמוז, וגם על הנסיעה המתקרבת לתאילנד. אדון פעמון מגיע לבית של שרון כדי להתקין מזוזות, שם משקפי VR בידיים דביקות מבמבה ונכנס לפאניקה: הרצפה נעלמת, מופיעים ערפד, גורילה, בית המקדש, רפסודה, זומבי וקוברה, והוא קופץ, שובר ומחריב את הבית תוך שהמחיר להתקנה עולה מ־400 ל־500 ול־600. משם עוברים לכוכבי רשת צעירים ולמתמודדת הריאליטי הודיה פינטו שלא מזהה את רבין, ומדברים על כמה ידע אזרחי בכלל מצופה מצעירים.

חיים סבן עולה לשיחה ומדבר על טראמפ כמו על נער עם התקף זעם, על איראן, סבלנות, אנרגיה חייזרית, מכונת זמן ואפילו האפשרות שלו עצמו להיות נשיא. הם מספרים על סטודנט לאנימציה שהפך קטע של דני סביצ׳ה לסרטון יפהפה ומציעים כמעט לעשות מזה סדרה. וואטסאפ והסיכומים האוטומטיים של AI מובילים לדודי אמסלם, שמסתבך בהבנה של פוליאמוריה ומוצע בצחוק כנשיא עתידי.

בהכנות לתאילנד נכנסים יתושים, חדרי רחצה פתוחים, לטאות, קוברות וקופים. ואז מופיע שמעון פרס כהולוגרמה ונכנס במלוא הכוח ב־POV, unboxing, פילטרים ושאר טרנדים של אינסטגרם, תוך געגוע לעולם חברתי ישן יותר. דווקא אחרי רצף כזה של מערכונים ואקטואליה מגיעה ההודעה הארכיונית החשובה: אחרי יותר מעשור ב־102, התקופה הזאת עומדת להיגמר.