דליק ווליניץ בדיפ־פייק, רונה פיטי־פונה ויאיר אקרמן במונדיאל

המונדיאל והפייקים של עידן ה־AI נשזרים לאורך הפרק. ברקו מתקשר ומגיע בטעות כאילו שרון הוא דליק ווליניץ, עם תחזיות לכדורגל ופרשנות משלו, ואז דליק האמיתי מגלה סרטון דיפ־פייק שבו הוא כביכול מספר שאיבד את השמיעה וממליץ על גלולה מסתורית — עד כדי כך שאנשים מתקשרים אליו בעקבות הפרסומת.

הם משווים את זה לעוד זיוף שבו גיא רולניק מזמין אנשים לקבוצת מניות בוואטסאפ ולשימושים דומים בדמויות מוכרות, ומדברים על כמה קשה כבר לדעת אם סרטון אמיתי. ברקע המונדיאל ממשיך עם מרוקו, צרפת, ברזיל, אנגליה, הולאנד, VAR ותשתיות, וגם עם הארי קיין שאיבד את הקול מרוב חגיגות וג׳ורדן הנדרסון שנפצע דווקא על הספסל בזמן שחגג.

רונה פיטי־פונה חוזרת ומתחילה ״להיזכר״ עבור שרון בילדות שלא הייתה לו: חופשות עלובות, נמלים שנשרפו, עבודה במשרד של אמו, אלכוהוליזם, דוד ויקטור שגנב ארנק ועוד פרטים שהיא מקריאה בביטחון עד שמתברר ששוב נפתח לה המחברת הלא נכונה. השיחה נודדת גם להזדקנות, חוכמת חיים, קיץ עם ילדים ואופנועים חשמליים של בני נוער.

לקראת הסוף יאיר אקרמן מגיע כדי ללמד את שחקני המונדיאל את מה שלדעתו חסר להם באמת — משחק: איך ליפול בצורה משכנעת, איך לצרוח בכאב, איך להתחמם קולית לפני שריקה ואיך להפוך את האצטדיון לאמפיתיאטרון עם דשא. אפילו שקיות ירקות קפואים נכנסות לשיעור הטיפול בפציעה. זה פרק שבו הכדורגל הוא התפאורה, אבל הדיפ־פייק, הילדות המומצאת והאקדמיה למשחק של אקרמן הם עוגני הזיכרון המרכזיים.