הפציעה, הטביט והמצלמות שלא משדרות

הפציעה של הילד ממשיכה ללוות את הבית דרך יציאה לקניות נעליים ובגדים. במהלך המדידות הילד מחוויר, זרחוביץ׳ מנסה לעצור הכול ולצאת, בעוד המוכר מתעקש להשלים את המכירה והעמלה — מפגש בין דאגה הורית למכונת שירות שלא תמיד יודעת לקרוא סיטואציה. ״מטכ״ליסטים״ כבר בפרק 6 מתוך 8 וממשיכה להעסיק את השידור.

אבא של זרחוביץ׳ נוכח גם כאן דרך הזיכרון והגעגוע, שנה אחרי מותו. טנץ מדווח על הטביט העיראקי הראשון ומקבל ציונים ותגובות. פליקס וילנסקי מגיע עם שמות לחברות תעופה. מאחורי הקלעים של הרדיו מגיע פרט חשוב: יש מעכשיו מצלמות קבועות באולפן, אבל אין שידור וידאו חי של התוכנית; החומר נועד לעריכה ולהעלאת קטעים בהמשך, כך שהשניים עדיין יכולים לשדר בלי להרגיש שהם כל הזמן בטלוויזיה.

משם הם עוברים לשאלה אם אנשים מדברים לעצמם, טיפול נפשי, סבתות, נשיקות, אמונה בחיים אחרי המוות ובדיחות כורדיות. טראמפ וגרינלנד נכנסים לאקטואליה, ובסוף ״Chappy״ — בוט שמבטיח תשובות — חוזר רק למחרת, בדיחה על שירות AI שאינו באמת מיידי.