אבא של חמזה, חילול השם גורדון והחופש הגדול

בין חגיגות 250 שנה לארצות הברית, המונדיאל והמכבייה שנדחקת לשוליים, הם חוזרים להלוויה המאוחרת של חמינאי, להיעדרותו של מוג׳תבה ולבדיחת ״סוף שבוע עם ברני״ סביב קרטון מזויף שלו. משם מגיע אחד הקטעים הגדולים של הפרק: אבא של חמזה, הפרחח הצרפתי שמטיל אימה עם רובה מים ודוחף תיירים לסן, מתקשר מטיול בר־מצווה בדיסנילנד ומסביר את הקשר המיוחד עם בנו, איך בכלל נולד השם חמזה ומה הוא עושה לשוטרים ולתיירים.

השיחה על פרחחות מחזירה את שרון לילדות ולניסיון לייצר חומר נפץ לפי נוסחה מאנציקלופדיה, כולל גופרית שהושגה מחדר הטבע בבית הספר ומשקל לגרמים. בהמשך מדברים על הספיישל של לואי סי־קיי, החשש להתאכזב מהסדרה ההיסטורית של לארי דייוויד, ״המילטון״, המורה לפסקל ששיער הגוף שלו נגמר בקו חד בגובה הכתפיים ועל כך שלאבות של פעם היה לכאורה הרבה יותר שיער.

סוף שנת הלימודים מחזיר אותם למותגים של גיל החטיבה ולפריטי אופנה מהילדות: עניבת קאובוי, שלייקס שעשו וודג׳י, מוצץ פלסטיק ענקי, שרשרת פלייבוי, כוס שמתפשטת בחום וכוס עם ג׳וק בתחתית. אחר כך מגיע חילול השם גורדון, האח הרכרוכי והפציפיסט במשפחת לוחמי ה־MMA והאגרוף התאילנדי של אהבת השם, רוח השם ואמונת השם; הוא מסביר למה אביו החליף את שמו מ״קטלני השם״, למה הוא מעדיף מילים על מכות ואיך בסוף מצא את ייעודו דווקא בעיסוי תאילנדי ודיפ־טישו.

עוד בפרק: הרצון לשנתיים שקטות אחרי איראן, בתו בת השלוש וחצי של ערן שמביימת בקולה תמונת ״מפרץ ההרפתקאות״ ב־Gemini, שיחה על סבלנות הורית והסרט התיעודי ״האישה שלא ידעה לאהוב״, נוסטלגיה לצילום ספרים במכונת צילום ומאוורר יד־שנייה עם Wi‑Fi שמסתבך בהתקנה. בסיום שפטל מפרק בדרכו את החופש הגדול, הקייטנות, הים, הבריכה, החום והמזנון.