דוח על הפיצה, סלמון מסריח וסופר ניניו

המלחמה בצפון, הרחפנים והמחיר הכלכלי והנפשי של הסבבים נמצאים ברקע, אבל אחד הסיפורים הזכירים ביותר מתחיל בכלל מפיצה. זרחוביץ׳ יושב ברכב ומחכה להזמנה ובכל זאת מקבל דוח חניה של 250 שקל. הוא וטייכר נכנסים לוויכוח ארוך על אכיפה, על ההבדל בין לחנות לבין לעמוד ולהמתין ועל השאלה אם לפקח יש מקום לשיקול דעת.

עולם הטלוויזיה ממשיך דרך חתונמי, פאודה ויצירה ישראלית. זרחוביץ׳ מנסה להחליף את תקופת הסרדינים בסלמון קפוא, אבל הדג מסריח עוד לפני שהופשר ומייצר משבר תזונתי חדש. ״סופר האחים ניניו״ חוזר עם כרטיס אשראי ושירותים שרק הם מסוגלים להציע. ״שירים שהשז״ם לא מזהה״ מביא עוד אמנים ויצירות שלא היו, והמאזינים משתתפים בתחרות הבומבות.

נוסטלגיית דגמי מטוסים חוזרת, לצד קלמרי ג׳ינס וחפצי בית ספר. בהמשך מופיע גם איש האטלנטיס, ודמויות קבועות נוספות נכנסות ויוצאות. זהו פרק שבו חניה, אוכל וטלוויזיה מתערבבים בתחושת חוסר הוודאות הביטחונית שכבר הפכה לרקע קבוע.