פלוריבס, המתקשרת מ־1992 והסט שלא מפרקים

טראמפ אומר להרצוג שצריך ״להתבייש״ סביב סוגיית חנינת נתניהו, והשיחה נפתחת בפוליטיקה אבל עוברת מהר לסערת האבק החריגה: מכוניות מכוסות חול וציורים באצבע על השמשות. זרחוביץ׳ ממשיך עם ״Pluribus״ ומדבר על תודעה משותפת, אינדיבידואליות והרעיון המרתק שפטריות מתקשרות זו עם זו מתחת לאדמה.

בבר נכנס שוב עם עברית שימושית־לא־שימושית. זיכרון נדיר מגיע ממתקשרת שפגש טייכר ב־1992, שחזתה לו נסיעה לחו״ל ושינויים בעבודה — תחזית כללית מספיק כדי להישאר בזיכרון עשרות שנים. אזעקת אש מחזירה את גילי ל״מועדון״, הכינוי המשפחתי למקלט, ומשם הם עוברים לשיחה פרקטית על מה באמת עושים בזמן התרעה ועל ההבדל בין היערכות סבירה לחיים בתוך פחד.

עוד אקטואליה כוללת את הוויכוח על אפשטיין/אפסטין ואת הניסיון למחוק את המילה ״טבח״ מתיאור 7 באוקטובר. פיני בודאגוב מדווח מלוס אנג׳לס סביב האולסטאר של דני אבדיה. אופירה מספרת על הריאיון הקשוח שלה עם אשר ונאורי. יום ההולדת של הבת מחזיר את זרחוביץ׳ לאולפני הרצליה, ובדרך מגיע פרט מאחורי הקלעים מפתיע: הסט של ״ארץ נהדרת״ אינו מפורק אחרי כל תוכנית אלא נשאר עומד ומוכן לשימוש. פליקס מגיע עם בתי מרקחת, ויש גם שיחה על מקור השם ביקיני באטול.