גילי וגלית, כובע העורף וחמוץ לי בגבה

גילה אלמגור פותחת את הפרק ומחזירה את השניים לקולות, שחקנים וזיכרונות משפחתיים שנשמרים דרך חיקויים. שיחה פוליטית על ״ליכודניקים שטסים״ גולשת לזהות, בחירות והנטייה להכליל קבוצות שלמות. קורקינטים וקסדות מובילים שוב לבטיחות ברחוב. זרחוביץ׳ יוצא לריצה הראשונה עם כובע מגן־העורף ומנסה להתרגל לכך שהוא נראה כמו מורה לשל״ח.

עיקר הפרק הופך למסע נוסטלגי סביב ״כאן נולדתי״, גילי וגלית והאירוויזיון. ליאור כלפון מספר שכמעט ליווה את דץ ודצה על הבמה אבל איבד את המקום, לדבריו בגלל פרוטקציה, ומביא עוד זווית להיסטוריה של ההופעה. הם מאזינים לקלטת רדיו ישנה בשם ״חמוץ לי בגבה״ ונזכרים בהפקות צעירות, דמואים ותוכניות שלא ידעו לאן יובילו.

זרחוביץ׳ מספר על נקמת צבע אמיתית בצריפין אחרי שמישהו סימן לו את הרכב. כרזות בתי קולנוע, וידאומטים ותמונות מהעבר ממשיכים את המסע. ננסי מגיע עם בומבושקות, וגילי גרבר מציע את ה־simple life שלו כפתרון לכל החיים המודרניים.