נעימת הפתיחה חוזרת, אלטלנה ומאחורי הקלעים של הכת

לבקשת הקהילה טייכר וזרחוביץ׳ מחזירים את נעימת הפתיחה הישנה שפתחה כל תוכנית עד 7 באוקטובר — רגע קטן שמיד מסמן שהסיום מתקרב. החדשות נפתחות במציאת שרידי האלטלנה בעומק הים, והם חוזרים לסיפור האונייה, האצ״ל, בן גוריון, צה״ל ומלחמת האחים שלא הייתה אמורה להתפתח. הבחירות המתקרבות, נתניהו ובן גביר נכנסים לשיחה, אבל מהר מאוד הפרק חוזר לספירה לאחור: נותרו ימים בודדים ושש תוכניות טריות לאחר היום.

זרחוביץ׳ מאזין שוב לשידור הראשון שלהם אחרי 7 באוקטובר, מ־9.10.2023, ונזכר כמה התחנה חששה אם נכון להחזיר תוכנית קומית לאוויר. מבחינתם היה ברור שלא יחזרו לעשות מערכונים כרגיל, אבל כן חייבים לפתוח מיקרופון ולעבור את התקופה יחד עם המאזינים. הם מזכירים שבאותם שבועות נולדה גם ״הכת״ מתוך שיחות עם מאזינים.

משם חוזרים שוב לסיפור ההשעיה היחידה ב־2007 סביב ״מכללת צ׳יק צ׳אק״ ולשידור שבו נכנסו לאולפן כועסים, פתחו את הכול בשידור חי והושעו. שאלות מהקהילה פותחות את ספר המקורות: ״לשבור חלון״ אצל יגאל שילון נולד מבומבה כל כך טובה שצריך לפרוק אנרגיה; דון ג׳ונסון ״הרואה ישועות״ נולד משיחת בקשות לתפילה; זגג התחנה הומצא כי אורי גבריאל שוב ושוב שובר דברים; פיני בודאגוב ועמית מוסלסל נולדו כשמות לפני שהפכו לדמויות; אלפרד הרץ, שנחשב אצלם לשם מומצא, מתברר גם כשמו של מלחין אמיתי מהמאה ה־19; ואותה דמות נשית מתגלגלת בין אילנה, אשת השגריר, חינועם לא בבית ועוד גלגולים.

השניים מסבירים גם כיצד אותות מוזיקליים שמגיעים אליהם בלי הכנה מולידים בזמן אמת שמות כמו כנר התחנה, ומדגישים שחלק גדול מהקאנון פשוט נולד באולפן בפעם הראשונה שהם עצמם שומעים את הג׳ינגל. יש גם מצפן בחירות מופרך, חזרה לבית הספר וקניית ציוד, אטלסים וספרי יד שנייה, עומר אדם והחתונה באיטליה, הממ״ד החדש בבית, מורפיום של חובש צבאי, פיטר פן וחנוך רוזן, חלומות, נוסחת המשפטים של בבר, ג׳ינגלים ישנים וסטנדאפ של דני סביצ׳ה.

בסוף הם ממשיכים לקבל בקשות לסיום — שידור מאמסטרדם, חיקוי של שון ורון עצמם ושאלות על שמות משפחה של דמויות — ומבהירים שוב: עכשיו הזמן לשאול, כי אחר כך אולי כבר לא יהיה מי שיענה.