דכדוך מלחמה, דירות עם ממ״ד וערן צור מקפיץ

אחרי כמה ימי מלחמה הדכדוך כבר מורגש. זרחוביץ׳ מדבר על הצורך לייצר שגרה בכוח: לצאת לריצה, לעבוד על גמישות, להחזיק את הילדים בלימודי זום ולא לתת ליום כולו להיבלע בחדשות. הם מדברים על ״מכפיל כוח״ ועל האופן שבו מושגים צבאיים נכנסים לשפה האזרחית, וממשיכים לבקר פרשנים שממלאים שעות בתחזיות.

רעיון פרקטי עולה מתוך המצוקה: לחבר בין אנשים שאין להם מיגון לבין דירות ריקות שיש בהן ממ״ד, במקום להשאיר מרחבים בטוחים לא מאוישים בזמן שאחרים רצים לחדרי מדרגות. פליקס וילנסקי מרים לעסקי ממ״דים ושמות מסחריים חדשים. טייסים ונווטים הופכים לנושא, וטנץ והטבח הצבאי מדברים על החיים בבסיס בתקופה שבה הכול פועל ברצף.

בחניון הבימה מסתובב אדם עם משקף לבן שנראה כמו דמות ממשחק. ערן צור מתבקש שוב לספק ״שירים מקפיצים״, וכמובן מצליח לכתוב שירים שמורידים את מצב הרוח. לקראת הסיום הם מנסים להבין אם באמת אפשר לומר שהמלחמה תיגמר ״בקרוב מאוד, אבל לא השבוע״.