יום המחאה, אגרוף הברזל וקפיטוניק מוציא רכבים לחופש

יום המחאה למען החטופים יוצר אצל זרחוביץ׳ אי־נוחות ממשית: הוא נוסע לעבודה בזמן שאנשים אחרים חוסמים כבישים ומפגינים, ותוהה מה המשמעות של להמשיך שגרה כשאתה מסכים עם הסיבה למחאה. השניים מתנגדים שוב לנוסחה הפשוטה ״קודם לנצח את חמאס ואז להחזיר את החטופים״ ומדברים על מחירים, זמן ומה בכלל נחשב ניצחון.

במקביל מתפרסמים דיווחים שנתניהו רוצה למתג מחדש את ״מרכבות גדעון ב׳״ כ״אגרוף הברזל״; הם מתבדחים על שמות מבצעים ועל כך שהשם שנבחר עכשיו יישאר בספרי ההיסטוריה. רעיון למנות מפקד מעל הרמטכ״ל מוליד כמובן גם ״ראש ממשלה מעל ראש הממשלה״. דמות גל״צ ישנה, ״עמית מוסלסל״, חוזרת.

קפיטוניק זועם שהמכונית של זרחוביץ׳ ממשיכה לעבוד באוגוסט ודורש חופשת קיץ לרכבים; מבחינתו צריך גם לשחרר את מכוניות המתנגשות מהלונה פארק. זיכרונות חדר מעצר צבאי, מפקדים ו״אין סליחה בצבא״ מחזירים לשירות. ״חיים שכאלה״ מקבלת נוסטלגיה ורעיון לריבוט, וטייכר נזכר במסיבת 18 שבה ראה מראש את הוריו מנפחים בלונים ואז נאלץ להעמיד פנים שהוא מופתע.

דוקו על ג׳ין ויילדר, קיאקים וסירת פדלים מובילים לענף אולימפי מומצא. הסבר תעופתי על לחץ בתא, טמפרטורה, דקומפרסיה ו־WiFi במטוס מחזיר לידע הטיסה של טייכר. טבח צבאי מבסיס אחזקה מספר על קיצוב שניצלים, מכרסמים ובקשות הקדשה. ננסי/יגאל, ״מיהו הסלב״ ופליקס עם שמות כמו ״איום ומורה״ סוגרים את הפרק.

״חיים שכאלה״ והפתעת גיל 18 מחזירים גם לתקופה שבה הפתעה הייתה יכולה להישמר בלי קבוצות וואטסאפ ומיקום משותף. השיחה על תעופה מרחיבה מעבר לבדיחה: טייכר מסביר מניסיון מה קורה ללחץ ולטמפרטורה בגובה ולמה נוסע רגיל כמעט לא מרגיש כמה מערכות עובדות מאחוריו. הטבח הצבאי מוסיף עוד שכבה של חיי בסיס שאינה קרבית בכלל.