בעל החלומות, הטרקלין ורוח של 70 קמ״ש

טנץ חוזר מרומניה עם סיפורי חופשה שאינה באמת אטרקציה גדולה, וביניהם רוח של כ־70 קמ״ש שמעיפה לאשתו את המשקפיים ומכריחה את כולם להבין מחדש מה נחשב ״מזג אוויר קיצוני״. הדוקו על יוסף שילוח, ״בעל החלומות״, פותח שיחה על קולנוע בורקס, פוליטיקה, דמויות, הקול של ארני ועל האופן שבו שחקן אחד יכול להיות גם סמל תרבות וגם אדם פוליטי מאוד.

שיחת בנק על העברה כספית מסתבכת כשהנציגה שואלת למקור הכסף והתגובה המיידית היא ״עסקאות סמים״ — בדיחה שלא בהכרח כדאי לומר במערכת ציות. בטרקלין שדה התעופה מתקבלת המשפחה במשפט ״ואיך בדיוק חשבתם להיכנס?״, שמזקק את כל החוויה של לעמוד מול דלפק ולגלות שמישהו כבר החליט שאתה לא שייך.

הרמטכ״ל אייל זמיר והעמדה התומכת בעסקת חטופים נכנסים לשיחה על הדרג הצבאי והמדיני. לילה לבן ומכוניות באולם תצוגה, כולל פרארי, ממשיכים את עולם הצילום ליד דברים יקרים. ״הזמר במסכה״ חוזרת והניחושים מקבלים גרסה קפיטוניקית/אבסורדית. יגאל שילון ממשיך לחזור דרך ננסי כמדיום לבומבות, ניסיון למצוא דרך לשמור את הדמות גם אחרי מותו.

הספר על גיבורי האקשן מחזיר לנשים בסרטי פעולה, ודני סוויץ׳ מגיע עם סטנדאפ. פליקס מסיים בעוד שמות סרטים שנשמעים כמו בתי עסק. הדוקו על יוסף שילוח מחבר את נוסטלגיית הקולנוע הבורקסי גם לדיון פוליטי על דמויות ערביות, מבטא וזהות, ולא נשאר רק רשימת סרטים. סיפור הטרקלין, לעומת זאת, הוא עוגן קצר ומדויק של תחושת מעמד: כל הביטחון של מי שחשב שיש לו כניסה מתכווץ לשאלה אחת מהדלפק — ״ואיך בדיוק חשבתם להיכנס?״.