סוגרים את שבוע העשור ונפרדים מאלון אבוטבול

התוכנית האחרונה של ״שבוע העשור״ מקבלת טון אחר לגמרי בגלל מותו הפתאומי של אלון אבוטבול. השניים נפרדים ממנו דרך ״אחד משלנו״, ״הכוכב הכחול״ ותפקידים נוספים, וזרחוביץ׳ מספר שבמקרה דיבר איתו רק כשבוע קודם לכן — שיחה שהופכת בן רגע לזיכרון אחר לגמרי. בין האבל לחגיגות העשור אורי גבריאל מגיע עם עוד הצעה מהעולם היפואי שלו: שוד עתיקות שנמצאות כביכול מתחת למכונת שתייה, שבו זרחוביץ׳ אמור להשתתף בלי לשאול יותר מדי שאלות.

שאלת הסקר בודקת נאמנות לבעלי מקצוע: אם איש מקצוע שרב עם בן או בת הזוג שלך, האם גם אתה מחליף אותו למרות שהוא עובד מצוין. ברכות עשור נוספות מגיעות מאילנית ומרביד פלוטניק, והשיחה חוזרת שוב למי נכלל בספיישל ומי נשכח. פוטומטים ותמונות פספורט מחזירים לתקופה שבה נכנסים לתא, מושכים וילון ומקווים שלא מצמצת; משם הם מגיעים למדפסות תלת־ממד, למוצרים שאפשר אולי להדפיס בבית ולזיכרונות טכנולוגיים אחרים.

״נר החמים״ נכנס לעולם המוצרים הפיקטיביים. מוזיקה בגל״צ והאופן שבו עורכים פלייליסט לתחנת רדיו פותחים עוד שכבה של נוסטלגיית שידור. רות המאירי משיקה פינה אבסורדית של ״תגובות החברות״ — חברות מסחריות שמגיבות בכעס או בעלבון גם כשאיש בכלל לא הזכיר אותן. ערן צור מתקשר, בצדק מסוים, להתלונן שהוא לא הופיע בחגיגות העשור אף שהוא חלק קבוע כל כך מעולם התוכנית.

כך הפרק גם סוגר את השבוע החגיגי וגם מחזיר את השידור במהירות למציאות שבה אדם שדיברת איתו לפני ימים יכול להפוך פתאום להספד. לצד הפרידה מאבוטבול הם ממשיכים גם את המבט לאחור על עשור של פורמט ועשרים שנות עבודה משותפת, כולל עורכים, מוזיקה והאופן שבו שידור יומי הופך לבית בלי שמרגישים בזמן אמת שעברו שנים.

התלונה של ערן צור מספקת גם סגירה קומית לשאלה מי נכלל בקאנון של התוכנית ומי דורש להיכלל בו בכוח.