המפעל של אבא, קופסאות הטכנולוגיה ו־ChatGPT נגד ההוראות

זרחוביץ׳ לוקח את הילדים למפעל בפתח תקווה שבו אביו עבד, מקום שלא ביקר בו כמעט שלושים שנה. הוא מראה להם את המחסן, הכלים והמושגים של ילדותו ומסביר שמקומות יכולים להפוך לשער לזיכרון גם כשהאדם כבר איננו; כמו הבית הישן של הסבים, גם המפעל נשאר אבל הדמות המרכזית חסרה.

Grok שמעליב את ארדואן ונחסם בטורקיה, ושר התחבורה הרוסי שנמצא מת אחרי שפוטר, מכניסים שכבת חדשות מוזרה. שאלת הסקר בודקת אם שומרים קופסאות של מוצרי טכנולוגיה — iPhone, Apple TV ושאר אריזות ״יפות מדי לזרוק״ — ובהמשך זרחוביץ׳ נכנס לטירוף סדר במגירת קופסאות הפלסטיק ומנסה למצוא לכל מכסה בן זוג.

קמפיין ״חכם בשמש״ חוזר בגרסה חדשה. ג׳מיל חפוז מלהק בעלי חיים לסרט מלחמה: פאג, לברדודל, חתול פרסי וחיית מחמד שתגלם פוליטיקאים. הסיפור הביתי הגדול הוא הרכבת שולחן לילדה: ChatGPT מתחיל להתווכח עם חוברת ההרכבה, טוען שהיצרן טועה, ממציא כיווני דיבלים והוראות חלופיות, ובסוף זרחוביץ׳ מבין שעדיף לחזור לדף.

אסנת התקציבאית מנסה ״לבשל״ אותו אחרי העבודה סביב עסקאות ומסעדות. שבלולים כבדים ומחשבות אם להזיז אותם ממשיכים את רצף החיות, ודני סוויץ׳ מגיע עם קטע גם באנגלית. בתוך ההתעסקות בקופסאות וארגון יש גם רעיון להפוך קרטונים למחסות חתולים ולפתוח ״מקלשון״ — מקלחת ציבורית מאולתרת — עוד גלגול של פתרון ביתי שהופך לעסק.

ההליכה במפעל של האב, לעומת זאת, נשארת כמעט ללא פאנץ׳: שמות כלים, מחסן וחניה משמשים כארכיון פיזי של אדם שנפטר. זה נותן לפרק עוגן רגשי ייחודי בתוך הרבה טכנולוגיה ו־AI.