הפרק מתחיל באמנות המיתוג: לחמניות ללא גלוטן שלא תפחו אינן כישלון אלא ״לחמניות שטוחות״, ובצבא נהג בשם צנעני לקח בורקסים שנרטבו והכריז שהם עכשיו מלאווח. מכאן טייכר מגיע לפרויקט אישי של גיל 51: סוף־סוף לסיים את 2001: אודיסיאה בחלל. הוא עושה זאת בשלושה לילות ובעזרת ChatGPT שמסביר את המבנה, HAL, המונולית והקטעים המופשטים בזמן אמת.
זרחוביץ׳ מצדו צופה ב־making-of של ״לשחרר את שולי סאן״, וטייכר מספר על שיפוט סרטים וההערכה להפקה. הילדים מתחילים קראטה, כולל הבת, והשיחה עוברת למשמעת, חוגים וילדות: שיעור קראטה בנווה עוז, חוג חימר שבו הכינו מאפרה/נעל, כדורגל ונסיון רולר־סקייט שנגמר מהר אחרי ילד מוכשר מדי.
Scatman ו־Cotton Eye Joe מחזירים לניינטיז. זרחוביץ׳ נזכר איך כנער ניסה להיכנס למועדון הפינגווין, ואדם שיכור פשוט אמר לו ״ילד, לך מפה״ — והוא הלך. משם לניו־ווייב, פורטיס, K-pop שהבת רוקדת ואלבום הצועני של ירדנה ארזי. ג׳מיל חפוז מלהק תרמיט ״אמין״, צב ספונטני להפקה באנקרה וקרפ שנכנס לחרדה מול גפילטע פיש.
ספר דגים אטום למים מהים האדום מחזיר לילדות. איסוף כרטיסים ובולים, כולל פינצטה ייעודית, מקבל נוסטלגיה. ההודעה ש״קופה ראשית״ בדרך לסרט מובילה לטרנטינו, לשאלה כמה סרטים במאי אמור לעשות ול־Once Upon a Time in Hollywood שטייכר עדיין לא סיים. בשיחת ניתוק מספק האינטרנט הנציגה אומרת לו ״גם אני בעבודה״ ומנצחת את הוויכוח.
שחקנית צעירה, בת של יפעת מסברס, מבקשת קשרים, החות׳ים פונים לאו״ם, וטייכר נזכר בביקור באו״ם עם הוריו. בסוף נהג המונית מודיע שזרחוביץ׳ התקדם לדרגת Duke ומקבל נסיעה חינם, בדרך ל־Vizier שכוללת אפילו טיסה משדה דב הסגור. הפרק ממשיך גם את קו ה־AI הביקורתי של הבאץ׳: ChatGPT שימושי כבן־לוויה לצפייה בסרט מופשט, אבל בפרקים אחרים כבר התווכח עם חוברת הרכבה או נתן מידע בטיחותי שגוי.
דווקא ב־2001 הוא עובד היטב ככלי פרשנות, כל עוד טייכר יודע שהוא מבקש הסבר ולא אמת מבצעית. סיפור הפינגווין נשאר עוגן נעורים מצוין בגלל הפשטות שבה מבוגר זר פשוט שלח אותו הביתה.
היום בטייכר וזרחוביץ' ג'אמיל חפוז, חמוגל ונהג מונית, וגם קולנוע ישראלי, חותים והפינה הנהדרת מי הוא הסלב?