הסירה מהילדות, הקרחת בידית והפרסומת שעשה AI

נוסטלגיית רדיו פותחת את הפרק דרך כתבת יח״צ ישנה בשם ״על הסקאלה״, שלצילומה טייכר וזרחוביץ׳ עלו באמת על סירה, לבשו בגדי דייגים וחיברו רדיו לחכה — הפקה שהיום AI היה מייצר בשניות. מכאן זרחוביץ׳ חוזר לטיול משפחתי באנגליה בגיל 15–16 על סירת תעלות עם locks: הוא חלם כמעט בכל לילה שחברתו תעזוב אותו, וכשחזר לארץ היא אכן עזבה.

סרטון שבו בריז׳יט מקרון דוחפת את פניו של עמנואל מקרון מוליד ניסיונות דיבוב, וגם קונספירציה ישנה יותר סביב שקית לבנה שמקרון נראה מסתיר. זרחוביץ׳ מספר על בוקר של נשימות Wim Hof ומקלחת קרה שהכניס אותו לרוגע מושלם — עד שהתכופף להרים משהו וחבט את הקרחת בשפיץ של ידית האמבטיה, וכל המיינדפולנס נעלם ברגע.

פרסומת ישראלית לסכינים של חברה בינלאומית מתגלה כפרסומת שנוצרה ותורגמה כולה ב־AI, כולל הקריין, ומכאן הם מדברים על עתיד הקולנוע והטלוויזיה: בקרוב לכל אחד יהיו כלי הפקה ברמת הוליווד, אבל עדיין יהיה צורך ברעיון וביצירתיות שיגרמו למישהו לרצות לצפות. אורח לא מזוהה ממשיך להתעקש לנחש את דמויות ״הזמר במסכה״ ומחליט שזרחוביץ׳ הוא דוד זיני.

הם מתנצלים שוב בפני מאזיני הפודקאסט ומסבירים ש־Spotify פוסלת פרקים שמכילים שירים, ולכן המוזיקה נחתכת אף שהרדיו משלם תמלוגים; לפחות יצורפו רשימות שירים. שאלת הסקר עוסקת בשאלה אם למלא קופסת שימורים ריקה בזבל נוסף לפני שזורקים אותה, כדי לחסוך נפח — ״מטריושקת זבל״.

מכאן הם עוברים לשקיות אשפה, שמן בכיור והרעיון לאבקה שהופכת שמן משומש למוצק. אלמוג כהן מוצג כסגן השר לענייני בינה מלאכותית והם בודקים עם ChatGPT מי בכלל השר שמעליו. ״שירים שהשז״ם לא מזהה״ חוזר עם בוכוסלב, סיזיפיה ואמנים מומצאים. צפייה ב״המרדף״ מחזירה את זרחוביץ׳ למבחנים מגיל הגן, לבקשה מאמא שיעזרו לו בתשובות, לציור שבו צייר את כל המשפחה עירומה כי היה עצלן מדי לצייר בגדים, ולטריק לצבוע הכול בצהוב כדי שלא יראו שיוצאים מהקווים. ננסי מסיים עם בומבות ובומבושקות.