הכריש בחדרה, זיכרון בסלון והפאניקה מהשכרת הרכב

יום לפני יום השואה, הפרק נפתח באסון הכריש בחדרה ובשאלה למה אנשים ממשיכים להתקרב לחיות בר, לגעת בזנבות ולשחות ליד כרישים גם עם ילדים. הם מדגישים שכריש אינו חיית מחמד ושאי אפשר לבנות על כך ש״הוא מכיר אותנו״. הפוסט של דני קושמרו, שמספר על הניסיון שלו עם כרישים ומצרף סרטון שלו, מקבל טיפול סאטירי סביב המעבר מהקורבן אל ״אני והכרישים״.

לקראת יום השואה הם מדברים על ״זיכרון בסלון״ ועל סרטון של צעירה שהתאכזבה כביכול מכך שהעדות ששמעה לא הייתה דרמטית מספיק; מבחינתם דווקא חיים רגילים, רעב, בריחה ופחד הם עדות היסטורית חשובה גם בלי זוועה קולנועית. ננסי מגיע עם שמות מגישים ובומבות. ״תמונות יפואיות״ עולה שוב, כולל התיקון שזה הסרט הראשון ולא סרט המשך.

שיחה על להגיד תודה ל־ChatGPT ועל העלות האנרגטית של נימוס לבוט מובילה לסיפור הגדול מהטיול: חברת השכרת הרכב באיטליה שולחת הודעה כאילו הרכב לא הוחזר ואז דוח נזקים. אף שאצל זרחוביץ׳ יש ביטוח מלא וצילומים שמוכיחים שאחת השריטות קדמה להשכרה, הוא נכנס לפאניקה מוחלטת, מגייס את ChatGPT לניסוח מכתב תקיף, מקצר אותו לפי מגבלת האתר ומבזבז ערב שלם על תרחיש שבסוף כלל לא הופך לחיוב.

״האוניברסיטה המשודרת״ עוסקת באתיקה של עריכת הודעות וואטסאפ, ומשם נולד רעיון לשפה שונרונית. ערן צור מגיע שוב כדי ״להרים״ עם שירים שהופכים גם פיקניק קיץ וקופאית לסבל. בסוף חוזרים להנחיות מול כרישים ודובים ולרעיון להישאר רגוע מול חיית בר.