מחכים לאיראן, סטיב מרטין ופיני ברדיו המתחרה

ההמתנה לתגובה מאיראן ומחיזבאללה ממשיכה להיות מסגרת השידור: השניים מדברים על הצהרות גלנט, על שחיקה מספקולציות ועל כך שעצם ההמתנה היא כלי פסיכולוגי. האולימפיאדה מספקת להם הפוגה, אבל גם ביקורת על שידורי הוולודרום והאופן שבו מסבירים ענפים לקהל. ״לחזור״ חוזר עם משפטי עברית בלתי שימושיים, ובמקביל זרחוביץ׳ מגלה שהאלגוריתם של אינסטגרם התחיל להגיש לו רק תרגילים לכאבים של בני 50 — כאילו הרשת כבר אבחנה את גילו.

הדוקו על סטיב מרטין באפל TV מוביל לסיפור אביו הקשה ולרעיון של ״אבן בנעל״ שממשיכה להציק, וגם לזיכרון משיר ישן שלהם בשם דומה. הם צופים בענפי קפיצות וטאקוונדו וממציאים ענפים אולימפיים חדשים, ובהם מרוץ אופניים חשמליים עם שלב גניבה. זרחוביץ׳ נזכר באופניים שנגנבו מתחת לבית בגבעתיים בזמן שעבד בלילה.

נהג המונית המושעה מתקשר עם ״שידורי אולימפיאדה״ משלו, ובסיפור אמיתי טייכר נזכר בנסיעה מפתח תקווה לתל אביב שבה הנהג החזיק כל הדרך מחברת ביד אחת ועיפרון בשנייה ולא כתב אפילו מילה. פיני בודאגוב ממשיך להסתבך ביורו־שאחרי־היורו: המתחרים איתי שכטר ויונתן כהן פתחו את ״מרסל״, הוא רוצה במקביל לעלות גם ב״רדיו גלים שקטים בקריות״, והתחנה כועסת שהוא משתמש בניידת רדיו תל אביב לטובת הפודטראק הפרטי שלו.

בתוך כל זה הם כבר מחזיקים מזוודה כמעט מוכנה גם לחופשה וגם למקלט — אותה רשימת ציוד מקבלת פתאום שתי משמעויות. השיחה על כאבים, גניבת האופניים ונהג המונית מדגישה עד כמה ההמתנה למלחמה ממשיכה בתוך חיים יומיומיים לגמרי.