שון וגיתית: הורות, הפרעת קשב ויהודה ברקן

גיתית פישר מחליפה את זרחוביץ׳ והפרק נע בין הורות, גוף וזיכרונות מעולם הבידור. טייכר מספר על חלום טיפת חלב שבו אחות מאבחנת את התינוקת לפי גבה וכף יד, ומשם הם מגיעים לשינה, מסכים והפרעת קשב. הוא מספר שאובחן רק אחרי גיל 40 ומבין בדיעבד איך ADHD השפיע עליו, אבל גם איך אותו מוח משרת כתיבה קומית.

פרט אישי חשוב: בקורונה הוא לקח קורס בפסיכולוגיה התפתחותית, בין היתר בהמלצת גיתית, והלימודים האלה היו אחד הדברים שעזרו לו להבין שהוא רוצה להיות אבא. הם מדברים על ״אמא טובה דיה״, על תיקוף רגשות של ילדים ועל הפער בין הורות אידיאלית לחיי היומיום. נוסטלגיית ״קשר משפחתי״ מחזירה לשאלות מגדר ולכך שטייכר עצמו שיחק בילדות בעגלת בובה.

יהודה ברקן והמתיחות שלו מובילים לסיפור מאחורי הקלעים: טייכר הצעיר עבד כעורך וידאו בפיילוט, העיר שמתיחת באולינג נראית לו מבוימת, והעימות גרם לו לעזוב; מאוחר יותר הוזמן חזרה אבל בחר שלא. גיתית מביאה את Wicked ואת ההרגל לאכול שיפודים בסתר בקולנוע. פינגי האלים מגיע ומודה שהוא חטף את עוזה, והשיחה נסגרת בדיון אנטומי משונה ומפורט להפתיע על ברווזים.