ביידן פורש, פיני בפריז ואוריה אוספת ברכות

החום הדביק והטיסה של נתניהו בוושינגטון פותחים את הפרק, כולל התמונות מ״כנף ציון״ שבהן מסמכים מטושטשים, שרה נתניהו וראש הממשלה ״עובדים״ מול המצלמה. השניים חוזרים שוב ושוב לצפון, לחטופים ולמשפט ״שם״ כקיצור שמרגיז אותם, ובמקביל מדברים על כך שהתנאים לעסקה supposedly ״מבשילים״.

החדשות האמריקאיות תופסות מקום גדול: ג׳ו ביידן פרש מהמרוץ, קמלה האריס נכנסת קדימה, וטראמפ כבר נראה בדרך למרכז הבמה. פיני בודאגוב פותח פרק חדש בסדרה שלו: הניידת־פודטראק הגיעה לפריז לאולימפיאדה עם לותר מתאוס, הוא מזהיר אנשי שידור שלא יהיו יותר הקפות, ישן גב־אל־גב עם לותר וממציא ״פיז׳ון פרסי״ מחמש טבעות — יונה פריזאית עם מרכיבים צרפתיים.

השיחה עוברת גם למשחק ישראל–מאלי ולבדמינטון, ולרעיון שהמדליות מכילות חתיכה ממגדל אייפל. בבית, דור האלפא וה״סקיבידי״ גורמים להורים להרגיש זקנים, ומקדונלד׳ס עם מסופי הזמנה מחזיר את החוויה של לעמוד מול טכנולוגיה בזמן צעירים מחכים מאחור. חיים סבן נכנס, מתקשה לקבל את פרישת ביידן ומתנחם שוב במרגי.

נוסטלגיית אטארי, פיליפס וכבלי אנטנה מקבלת מקום משלה. אוריה מהמטבחון מבקשת מהם לצלם ברכות לדוד בן 98 עם אלצהיימר, אחרי שכבר השיגה לו ״ברכות״ מג׳ים מוריסון, ג׳ימי הנדריקס ואנשים אקראיים. תחרות הבומבות ממשיכה, ובסיום שוב עולות השאלות סביב נועה ארגמני ומשפחות החטופים.

סביב הטלסקופ הם ממשיכים להתווכח אם בכלל שווה לצלם את הירח כשאפשר להוריד את אותו ירח מגוגל, ומזכירים סרטים/סדרות כמפלט כש״אין מה לראות״. השיחה על סקיבידי אינה רק מילון סלנג: הילדה משתמשת בזה במעלית והמבוגרים נזכרים שגם להם היו מילים שהדור הקודם לא הבין, כך שהפער הבין־דורי מקבל סצנה ממשית.