טראמפ, מוחמד דף ופיני סוגר את היורו

יום של ״אין רגע דל״: ניסיון החיסול של מוחמד דף וניסיון ההתנקשות בדונלד טראמפ עומדים במרכז הפתיחה, והשניים מתעכבים פחות על ניחושים ויותר על הבעיה של דיווח מהיר לפני שיודעים מה באמת קרה. אירוע ביטחוני בניר צבי מחזיר שוב לדיוק עיתונאי ולפער בין שמועה, הערכה ועובדה.

במקביל נפרדים משאנן דוהרטי ומרות וסטהיימר, שתי דמויות תרבות שונות לגמרי שמחזירות לזיכרונות טלוויזיה ומין של דורות קודמים. צח מגיע עם התאומות ועם החיים שהסתבכו סביבן, וטייכר נזכר בשידור ההיסטורי של ביקור סאדאת ובדרך שבה אירועים לאומיים נשמרים בזיכרון האישי. אבי גרייניק מופיע עם המלצות מופעים ונבואות משלו, ובבית מתגלה באלבום ישן תמונה משפחתית מביכה מחופשה באירופה — עד כדי החלטה להשמיד אותה ולא להשאיר ראיות.

פיני בודאגוב מסכם את היורו בסגנון שלו: מכין פאייה בתוך צלחת לוויין, מסכם חובות ורווחים וכבר מתכנן את העברת הניידת/פודטראק לאולימפיאדה בפריז. יש גם ספר על טבח מינכן ותחרות בומבות, כך שהפרק מחבר בין היסטוריה ספורטיבית, אקטואליה כבדה והומור משפחתי. הפרק נוגע גם בזיכרון טבח מינכן דרך ספר/קריאה על האירוע, מה שמקבל משמעות חדשה רגע לפני המעבר של פיני לאולימפיאדה.

התמונה המשפחתית המביכה אינה רק בדיחה רגעית: הם מתעכבים על לבוש, פוזה והפחד שדברים מהעבר יחזרו דרך אלבומים, ואז בוחרים ממש להשמיד את הראיה.