רבית והשיננית, כן מה? וצח השוגר־פאפא

הפרק נפתח בדיון פוליטי ארוך סביב ״או חטופים או רפיח״, אמון בהצהרות והמחירים שהציבור משלם. משם טייכר חוזר לבחירות בית הספר בילדותו: כולם הבטיחו לבטל ריקודי עם, המנצח הבטיח בריכה וימי חופש, ואבא שלו המליץ פשוט להבטיח יותר. יש שיחה על גיל 50 ומאור כהן, פליקס עם משחקי מילים על פינוי פסולת, גריסיני וג׳ינס שנקרע במפשעה.

דה נירו, ההסברה בקולומביה והאירוויזיון עם עדן גולן נכנסים לתמונה, לצד חוסר הידע בכדורגל וליגת האלופות. ״רבית פלוטניק״ מתקשרת בקמפיין התרמה לשיננית בגלל שיניים עם אבנית כמו קומקום, מתעקשת שהיא לא הקלטה ולבסוף מסיטה את השיחה לבחירות ברמתיים. צפייה מחודשת ב״כן מה?״

הופכת לקטלוג של הנחות אייטיז — אבא בקבע שנבהל מתאומות, נהגת אישה ועמדות שהיום נשמעות אחרות לגמרי. צח חוזר עם בלבול סביב סנקציות אמריקאיות, דורש את כרטיס האשראי של טייכר, מסביר על שוגר בייביז ומנסה להפוך אותו לשוגר־דדי שמממן את חייו. יש גם ״אלטע זאכן״ מודעות תלישה ודיון כמעט אובססיבי בניקוי משקפיים.

סביב פסח נשארות מצות עודפות, והם מדמיינים החלפת מצות ומוצרים אכילים אחרים, כולל כלי אוכל או בגדים שאפשר לצרוך במקום לזרוק. ריצה והליכה ברחוב מובילות לבדיחות על הזדקנות, זוגות שהולכים יחד, פיהוקים ויונים. לקראת האירוויזיון הם מדברים על עדן גולן ועל חוסר היכולת שלהם להבין ספורט, עד כדי זיהוי קבוצת ליגת האלופות רק לפי צבע המדים.

בסוף יש גם זמן לניקוי משקפיים — עוד אחד מאותם נושאים קטנים שהשיחה מתעקשת לפרק לפרטים — ולמגזין מאקו המזויף שממשיך כרצף קבוע.