לגעת באושר, אורן זוזל והקבצנית ברוטשילד

אחרי מותו של ראיסי מדברים על כך שהתגובה בישראל פחות אופורית מהצפוי, ואז טייכר מספר זיכרון מבית הספר לטיסה: הוא הפליץ במטוס דו-מושבי, המדריך שאל אותו ישירות והוא שיקר אף על פי שהיו שם רק שני אנשים. במקביל רצה ברשת הבדיחה שהטייס במסוק האיראני נקרא ״אלי קופטר״, ואפילו דווחה בערוץ חדשות צרפתי כטענה על איש מוסד.

אחד הילדים חולה כמה ימים ומגיע למוקד; בספרייה בחדר ההמתנה טייכר מוצא ספר שמבוסס על הטלנובלה ״לגעת באושר״, כולל תמונות, ומדבר על הפסיכולוגיה של התור הרפואי. זקי איש ההובלות נכנס, מפרט ארוחת צהריים בלתי נגמרת ואז הולך לישון. במסדרון פוגשים במקרה את אורן זוזל, שמבצע במקום חיקויים מרשימים של ברלנד, אילנה דיין ויוסף חדאד.

בערב טייכר וליאת יוצאים לדייט ברוטשילד, מרגישים הכי מבוגרים ברחוב ומרכלים יחד; קבצנית כפופה מבקשת כסף, וכשהם אומרים שאין מזומן היא מטיחה בליאת ״מה את שמחה כל כך?״ וטייכר עונה שזה בגלל שהתחתנה איתו. יש גם סיפור ישן על קבצן בכותל שזרק אגורות קטנות. בהמשך מגיע פטיש סרטוני ניקוי מכוניות מוזנחות והקלטת שטח של כרוז רכבת מריר שמעליב נוסעים.

במסעדה אסייתית הם צופים בקבוצה צעירה שבה שתי בנות מביאות פיצה מבחוץ לשולחן שבו החברים קנו אוכל מהמקום, ומשווים את זה לדמי חליצה/קולקז׳ ולגבולות של אירוח במסעדה. טייכר ממליץ גם על ברלנד בפודקאסט של בן בן ברוך. סרטוני ניקוי הרכב מובילים למכונית ישנה של חיים ויצמן ולשאלה כמה מהסרטונים מבוימים מראש.

סיפור הקבצן ברוטשילד מקבל הד מן העבר עם קבצן בכותל שזרק חזרה מטבעות קטנים מדי. כל אלה יושבים לצד ״לגעת באושר״, אורן זוזל וכרוז הרכבת — שלושה סוגים שונים לגמרי של זיכרון מהפרק.