קצטניק, דני סוויץ׳ ונטלי בונה מקלט אטומי

יום אחרי יום השואה, עם האירוויזיון ורפיח ברקע, הפרק נע בין חדשות לבין זיכרון היסטורי וחרדה עכשווית. עיקר החלק הרציני הוא הסרט על קצטניק: ההתמוטטות שלו במשפט אייכמן, הפרשנות לזהויות שלו, טיפול ה-LSD בהולנד והחזרה המאוחרת מהרעיון של אושוויץ כ״פלנטה אחרת״. במקביל מדברים על ההשבעה של פוטין וסטיבן סיגל, האיומים על עדן גולן במאלמו והמחאה באירופה, ומרחיבים על אנטישמיות, ״לעולם לא עוד״ והאפשרות שילדים יגדלו לעוד מלחמות.

בבר מלמד שוב עברית שימושית מהסוג הלא שימושי. טייכר מספר על שלומי בינדר בן גילו כמעט ועל המחשבה מה היה קורה אילו נשאר בצבא, אחרי שוויתר בזמנו על קורס קצינים כדי לא לחתום קבע. ״מעילה״ ואתי אלון/עופר מקסימוב עולות, ודני סוויץ׳ נותן סטנדאפ על מפתח בחלה, צעצועי יום העצמאות, סטודנטים בארה״ב וטורקיה.

נטלי מסיים את הפרק עם שדרוג המקלט ל״אטומי״ במאה אלף שקל: נסורת גרעינית, ג׳ריקנים, דלק, מבער, בננה לוטי ומעקב אחר מכונית שחורה. סטיבן סיגל מקבל גם דיון על האזרחות הרוסית והופעותיו לצד פוטין. הם נזכרים בשובר לחדר זעם/טיפוס, ובטייכר שיוצא לרוץ מאז 7 באוקטובר כשהוא דרוך למסלולי מילוט וסביבה חשודה.

טקס יום העצמאות והוויכוחים סביבו נכנסים לרצף התקופתי, כך שהפרק אינו רק ״יום השואה״ אלא נקודת מעבר בין זיכרון, אירוויזיון, רפיח והחג הלאומי. גם הדיון בסיגל וב״מעילה״ נותן עוגנים תרבותיים ברורים למי שיזכור דווקא סרט, סדרה או דמות ולא את התאריך.