המשפחה קמה מהשבעה על אירמי, והפרק ממשיך לעבד את חוויית האבל דרך הפרטים הכי יומיומיים: המיחם התעשייתי, הפחד שירתח בלי מים, הכיסאות והשולחנות שצריך לארח בהם עשרות אנשים, כמויות האוכל ואפילו הרעיון ששבעה צריכה להגיע כ״ערכת ציוד״ מסודרת. הם מדברים על הרגע שבו יוצאים שוב מהבית אחרי שבוע שבו הזמן עמד.
גל החום ושעון הקיץ שעובר באותו לילה מביאים את ״הלילה״ של הכל עובר חביבי ואת הזיכרון משידור ירדני שהחליף שיר ישראלי בשקופית פרחים. הידיעה שאבי ובריטני הנזל — התאומות המחוברות — נמצאות שוב בכותרות כי אחת התחתנה מובילה לשאלות עדינות ומביכות על שתי אישיויות בגוף אחד, זוגיות ופרטיות.
״חולי אהבה״ מגיעה לסיום והם מנתחים את הנשיקה, הרינגטון, קמפיין הבחירות, 11 המנדטים והאפשרות לעונה נוספת. לקראת פסח הם מגלים שמקלחת שנייה הפכה למחסן ומחפשים תעודות זהות, חיפוש שמסתיים בקופסת דיסקים ישנים ובוויכוח אם CD וקסטות יחזרו כמו תקליטים. אורי גבריאל חוזר עם ערן טמבון, גניבת טסות ועוד מיתולוגיה יפואית.
פרסומת של אלי אוחנה להשתלת שיער מחזירה ל״פאות אוחנה״ ולטייכר שהבהיר את השיער בבית הספר עם בלונדר ומי חמצן. בשבעה בן משפחה מעיר ישירות למאפרת ליאת שיינין על האיפור של בנט. סאגת סמדר הבן מתקדמת סוף־סוף: טייכר שולח הודעה קולית ומסביר שהוא שרון, גבר, ושהמספר הגיע אל סמדר בטעות — אבל סמדר ממשיך להגיב מתוך דייט ולא באמת מפנים שהרומן הדמיוני נגמר.