הלקט הראשון של 2020 פותח את השנה עם ערבוב רחב של חומר ישן וחדש. פורת נסאר מדווח משריפות חיפה, רצף פרסומות פיקטיביות קוטע את השידור, ותוכנית הספורט חוזרת עם עולם חוקים משלה. בתחרות מאזינים עולה מסיבת יום הולדת מוגזמת לכלבה; בבר מעביר שיעור עברית; ותרצי נוסעת לטירה כדי לחפש מציאות.
נאנסי ברנדס מנסה שוב ושוב לדבר ״עכשיו ברצינות״ אבל כל משפט שלו מתפרק לפאנץ׳; דני סביצ׳ה נכנס לחומר סביב לואי סי־קיי; ו״שכונת השחקנים״ מפגישה את פליקס וגילה אלמגור עם עולם נדל״ן שבו כל חדר מדרגות הוא במה. שפטל יוצא נגד הרמטכ״ל, ומערכון עתידני מציג צ׳יפ שמבטל את ריח הנודים ומסתיים בטרגדיה משפחתית מופרכת.
בראנו טגניה חוזר לסיפור טהוניה רובל ולמוטיב ״כוס תוך הראש״. סביב הקטעים מתנהל גם סקר על השוואת ציונים והאם נכון לספר לאחרים כמה קיבלת. לקט שמסמן את תחילת 2020 אך נשען במובהק על ערבוב תקופות, דמויות ופינות. עוד בלקט: דיווחים ותוכניות שמתחזות לחדשות רציניות, קטעים על טלוויזיה ותרבות, וסדרה של מפגשים שבהם דמויות ותיקות משנות את המציאות לפי ההיגיון הפרטי שלהן.
נאנסי ממשיך להכריז שכל מה שיבוא יהיה ״ברצינות״ ואז נשאב למשחקי מילים; בבר דורש לחזור אחר משפטים לא שימושיים; ושפטל הופך מוסדות ודמויות ממלכתיות למטרות של מונולוג ארוך. תחילת השנה משמשת כאן בעיקר מסגרת לאוסף רחב של קטעים מוכרים.